מאת יעל רוזנוולד יניב
שום דבר טוב לא יכול לצמוח מחרם. חוץ מפסטיבל המוזיקה הגדול ביותר מאז וודסטוק!
1993 – להקת פרל ג'אם מחרימה כל מה שקשור עם חברת מכירת הכרטיסים טיקטמאסטר. כשחיפשה מקום אחר להופיע בו, הוחלט על האמפייר פולו קלאב בעמק קואצ'לה של המדבר הקליפורני, בבעלות פול טולט. החלל, מרשים ככל שיהיה, מעולם לא אירח הופעת רוק לפני כן. שש שנים אחר כך, נורת הרעיונות הטובים של טולט נדלקת – "אם המקום יכול להכיל הופעות ענק שכאלה, יאללה, פסטיבל!"
בתחילה, השטח נבדק עם פסטיבל בן יום-יומיים כזה, עם הופעות של, בין היתר, TOOL ו-RAGE AGAINST THE MACHINE. קהל הנוכחים עמד על כמה עשרות אלפים חובבי מוזיקה. כמה שנים לאחר מכן, התווסף יום שלישי של חגיגה מוזיקלית. כרטיסי האירוע נמכרו כולם תוך שעה.
כיום מדובר בשני סופי שבוע ארוכים ודחוסים להתפקע בהופעות מוזיקליות מגוונות, סלבריטאים מאמצע השורה הראשונה, המון רגעים אינסטגרמיים ספונטניים וספונטניים פחות, ובעיקר, ימין ושמאל של בשורות אופנתיות. אפילו עיצוב פחי הזבל הוא מיצג אמנותי, שעל הזכות ליצור אותו נאבקים אמנים בכל רחבי היבשת. מכל הטוב הזה נהנים בימים אלה כמה מאות אלפי בני אדם.
וולקאם לקואצ'לה
האג'נדה: לוודסטוק היה את "אהבה ושלום", ל-Burning Man את ה"אוטונומיה אנטי-צרכנית רדיקלית". לעומתם, קואצ'לה חרט על דגלו את החתירה לאסתטיקה מדברית-היפית נטולת האג'נדה. באי הפסטיבל יכולים לדבר על אקולוגיה וקיימות באותו להט בו הם יכולים לדבר על טרנד הקאובוי השחור.
בתור נטול שכזה, הרי שקואצ'לה הוא מצפן טרנדים, מהטובים שיש.
מבחינה אופנתית, יש המדברים על קואצ'לה כעונה החמישית אליה מכוונים מעצבי האופנה. רבקה מינקוף, למשל, אמרה על הפסטיבל "זה הסופרבול שלנו". ואליה הצטרפה הדוגמנית במיל' ומעצבת האופנה בהווה, אנין בינג, "קולקציות הפסטיבלים הפכו לקולקציות הריזורט החדשות לקהל הצעיר יותר".
אי שם בתחילת שנות ה-2000, כשקייט מוס קיפצה לה באדמה הבוצית של פסטיבל המוזיקה בגלסטונברי כשהיא לובשת מכנסי ג'ינס גזורים בנונשלנט, בשילוב מגפי זמש מעוטרי פרנזים או מגפי האנטר מגומי, היא זרעה את זרעי אופנת הפסטיבלים הראשונים. סיינה מילר ואלכסה צ'אנג הוסיפו לאחר מכן עוד קצת בוהו רומנטי לסיפור. וזהו – סטייל פסטיבלים.
קייט מוס בקואצ'לה – תמונה שעשתה היסטוריה
ראו מותגי האופנה את נהירת המשפיענים הגדולה, ואת כמויות הכספים שנכונים להוציא כל הצעירים האלה על ימי הפסטיבל, והחליטו לנגוס גם הם ביס מהעוגה המעוצבת:
לצד כל ההופעות המוזיקליות, צצה גם תרבות No-Chella, שסימלה את כל מה שקורה כשהאומנים המופיעים נמצאים עמוק בתוך הג'קוזי שבמלון הממוזג שלהם. חנויות פופ-אפ יעודיות, שיתופי פעולה מסקרנים ועוד, כל אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות הפסטיבל המדובר. בשנת 2013 השיקה קייט בוסוורת' את קולקציית הקפסולה למותג TOP SHOP, לדוגמה.
יכול להיות שהייתה זו קולקציית הקפסולה שיצרו H&M עבור קואצ'לה 2015, שהכילה המון שמלות ארוכות מתנפנפות, מכנסונים קצרים מעוטרים וכמויות של פרנזים וקרושה, או העובדה שהעם נקעה נפשו מעוד כתר פרחים אל מול שקיעה. כך או כך, בשנה הנוכחית ניתן היה לזהות קריאת תיגר אופנתית אמיתית בקרב קהל המילניאלז פוקדי הפסטיבל.
אז מה קרה (ממש לפני כמה ימים) בקואצ'לה 2019?
כמה ימים לפני תחילת הפסטיבל, שחרר מנוע החיפוש האופנתי LYST את דו"ח הטרנדים שעתידים לכבוש את חולות המדבר הקואצ'לי. הדו"ח התבסס על ניתוחי חיפושים של מעל ל-5 מיליון משתמשים, תוך הצלבה עם מה שקורה במדיה החברתית.
מתוך הדו"ח עלו (באוב, במרבית המקרים) הטרנדים הבאים –
הנוסטלגיה חוזרת
זמן להצטייד במשקפי שמש כהים במיוחד. בעונת הפסטיבלים הנוכחית, בואכה הקיץ הים-תיכוני, מציפים אותנו צבעי צהוב וירוק ניאונים, צביעת טאי-דאי ו"מכנסי אופניים" צמודים שמגיעים עד קצת מעל הברכיים.
דיווחים מהשטח: אחרי שצעד על מסלולי התצוגות של ראלף לורן, R13 ופראבל גורונג, נראה טרנד הטאי דאי על ג'יג'י חדיד באופן שגורם לו להיראות מגניב הרבה הרבה יותר:
בין אם בזכות האפודים הצהובים, תרבות הסליים, קים קרדשיאן או נוסטלגיית שנות ה-80 השמרניות, צהוב וירוק זרחניים מילאו את מסלולי תצוגות אביב-קיץ 2019. כריסטיאן סיריאנו, הנרי הולנד ונעים קאן הציגו גרסאות מחויטות משלהם. כשצהוב-חולות מחד, וצבעוניות אינסטגרם בכל מקום מאידך, הדוגמנית והאושיה וויני הארלו בחרה בגרסה ספורטיבית שאי אפשר לפספס:
וויני הארלו עם סניקרס נייטיב ליים תואם
במסגרת קאמבק הניינטיז שמסתובב איתנו כבר כמה שנים, שבו לחיינו בפסטיבל הנוכחי "מכנסי האופניים" – ברמודה צמודה שהולכת טוב עם אורבניזם מודע-אקולוגית. בשבוע האופנה בספטמבר דאשתקד, צעדו דוגמניות בגרסאות מודפסות או מבריקות אצל פראדה, שאנל, פנדי וסטלה מקרטני. במזג האוויר המדברי הלכו המגניבות שבהן (ע"ע: אוליביה קולפו ושנטל ג'פריס) על גרסאות הג'ינס הנוסטלגיות שיכולות להיווצר ממפגש בין מכנסיים ישנים וזוג מספריים.
אוליביה קולפו ושנטל ג'פריס
המערב הפרוע
מראה הקאובוי המסתורי שהחל את דרכו בחזרה לקדמת הבמה כבר בשנת 2017, עם מחשבות על העבר, העתיד ומה שביניהם בתצוגה של ראף סימונס לקלווין קליין. שנה אחר כך, המעצב קירבי ז'אן-ריימונד, למותג פייר מוס, בחר להתמודד עם דמות הקאובוי השחור שנדחקה משולי ההיסטוריה. לצידו, עשו שימוש בהשראות מהמערב גם איזבל מארה, דיור, ומאוחר יותר גם ניקולס גסקייר לקולקציית הקרוז של לואי ויטון.
פרנזים, כובעים רחבי שוליים ומגפי זמש? זה כמעט צועק קואצ'לה, בין אם הופיע בדו"ח של LYST ובין אם לאו:
חכמים בשמש
התחממות כדור הארץ? מדבר בכל מקום? שימו כובע על הראש.
גם בתצוגות אביב-קיץ 2019 בחרו מעצבים כאנה סואי ולואי ויטון לצייד את דוגמניותיהם בפתרונות הצללה מעוצבים, שהחזירו אותנו באחת לימינו בטירונות, עת כובעי הפטריה הרסו לנו את המגניבות ואת התמונות לנצח.
בינתיים ג'סטין ביבר וקאיה גרבר מראים לנו איך זה כשכובע לא מגיע עם מערך זכרונות טעון:
קאמפ, תנו לנו את זה במוגזם בקטע מודע
על זה שהשנה היא "שנת הקאמפ" על פי מוזיאון המטרופוליטן ומגזין Vogue, הכרזנו זה מכבר. על זה שהקואצ'לה, מהבמות ועד היום-יום הפסטיבלי, הוא המקום ליישם את פילוסופיית הקאמפ עד הסוף, הכריזו כל באי הפסטיבל שבחרו לכסות את עצמם בלבוש שהוא בעצם לוח מודעות ענקי וצבעוני של מותגים.
הצטיינות יתרה ל-Bad Bunny והכוכב העולה – רוזליה (צמוד אליה – ג'יי באלווין):
ועוד קצת סטייל קאמפי עם תוספת אדיבה של ג'פרי קמפבל:
לסיכום, אם זה מתאים למדבר קליפורני, יכול להיות שזה יהיה בסדר גם עם הקיץ הישראלי (לא כולל אוגוסט ורוחות מזרחיות סוררות. ט.ל.ח).