כתבה: יעל רוזנוולד יניב
בדיוק בימים אלו פותח את דלתותיו מוזיאון ה-FIT שבניו-יורק לתערוכה חדשה בשם Power Mode: The Force of Fashion. מבקרי התערוכה יוכלו לקבל רושם רחב יריעה ומעמיק, על מגוון התפקידים שממלאת האופנה בביסוס, העצמה וקריאת תיגר על דינמיקות של כוח בחברה בה אנו חיים.
אופנה בשירות פוליטי: כוח ההמונים בכובעים הורודים.
בשנת 2012 פרסם המגזין המדעי Journal of Research in Personality את ממצאיו של מחקר חדש – נעליו של אדם, מספרות במדויק על אישיותו, מעמדו החברתי, מצבו הכלכלי, גילו ומגדרו. קבוצת משתתפים אחת צילמה את נעליה. קבוצה אחרת קיבלה את התמונות, ומילאה שאלוני דירוג לגבי מאפייני האישיות של הנועלים, קבוצה שלישית ניתחה את תמונות הנעליים כדי לקבוע את גיל, מגדר, הכנסה וכו' וכו'. האבחנות היו מדויקות להפליא.
עד כאן לא מפתיע. כולנו שמענו את הביטוי "התלבשו לתפקיד שאתם רוצים, לא לזה שבו אתם נמצאים כרגע", או כל גרסת Dress for Success אחרת.
התערוכה מודעת גם היא לעובדה שתכלס, שורשיו של לבוש כמקור כוח, על פרטיו הקטנים ביותר, נעוצים עמוק עמוק בהיסטוריה: חמישה מתחמים יציגו בפני המבקרים את כוחם של מדים בכלל ומדי צבא בפרט; את המעמד החברתי שעליו הצהירו בגדים במהלך 250 השנים האחרונות; את הכוח האמיתי של "חליפות הכוח"; את המרדנות-החברתית שהתפרצה דרך בחירות לבוש כג'קטים מעור או כובעי צמר בורוד פוקסיה; ולבסוף – את הקשר הכוחני-בהסכמה בין אופנה (בדמות לבוש פטיש) לבין סקס.
פורטרטים של המלך לואי ה-14, שימו לב לנעליים
היסטוריה ראויה לציון: המלך לואי ה-14 ידוע כמי שהבין דבר או שניים בכוחה של אופנה צרפתית בפרט, ואופנה בכלל. בציור משנת 1670 מופיע לואי בדיוקן, כשהוא עוטה שריון, לצידו הכתר והקסדה – כי כוח מלכותי וצבאי, אחד הם. השוס? אי אפשר להתעלם מהנעליים והגרביונים באדום עז, שבהם בחר המלך להתהדר. כי ככה יוצרים רושם!
בפורטרט אחר, המפורסם ביותר של המלך, הוא מצויר כשהוא עטוף בגלימת ההכתרה שלו. מנח הגוף הוא כזה שאי אפשר יהיה לפספס זוג נעליים בעלות עקב אדום. נעליים בעלות עקב שכזה ננעלו רק ע"י המלוכה והאצולה, בתחילה בצרפת בלבד, ואחר כך – בכל רחבי אירופה. בפרצוף שלך, כריסטיאן לובוטין!
מתוך התערוכה: ככל שנוח לך פחות, ככה את יכולה להרשות את זה לעצמך יותר
לאחר תקופת לואי ה-14, האצולה הצרפתית – מלוכה או מעצבי אופנה – ממשיכה להכתיב סמלי כוח אופנתיים ברחבי אירופה. מאה שנים לאחר מכן, המאה ה-19,הוטמע גם המושג "צריכת ראווה" (Conspicuous Consumption), באמצעותו אפשר להסביר כל It Bag או מעיל בלנסיאגה תפוח ומכוסה בלוגו המעצב.
כשמדברים על "חליפות כוח" מיד קופצת תמונה של מלאני גריפית', בתפקיד טס מק'גיל ("נערה עובדת"), בכריות כתפיים נטולות פרופורציות. אבל למרות שכריות הכתפיים מזוהות אצלנו אוטומטית עם שנות ה-80 של המאה הקודמת, הרי שהן היו שם עוד הרבה לפני כן וסימנו נשים חזקות ומצליחניות.
מלאני גריפית' ב"נערה עובדת"
הסימנים הראשונים התחילו עם תום מלחמת העולם הראשונה, כשדברים שנראו קודם לכן הגיוניים, פתאום עברו לקטגוריית "על מה חשבנו". הגזרות עתירות הבד, הוחלפו באפשרויות קצרות ונוחות יותר, ומעצבות כגבריאל (קוקו) שאנל ואלזה סקיאפרלי מילאו את המלתחות הנשיות בחליפות מכנסיים, שמלות שחורות קטנות ונינוחות, חולצות פסים בהשראת מלחים ועוד.
אלזה סקיאפרלי ועיצוב שלה
מעצבת האופנה אלזה סקיאפרלי תיזכר לעד בהיסטוריה של האופנה כנושאת נס המרד, לאחר שהחייתה פריטים בורוד עז, הוסיפה רוכסנים על בגדים והחליטה שזה לגמרי סבבה שנשים יילבשו אוברול. כמרדנית שהייתה, היא גם בחרה ללבוש ג'קט בעל כריות כתפיים ענקיות.
ננסי קונארד עם הצמידים וכריות הכתפיים
בשנות ה-30 של המאה ה-20, הפכה ננסי קונארד, יורשת ספנות בריטית, משוררת, עורכת, דוגמנית, פעילה פוליטית ובוהמיינית, לדמות מובילה, שהכתיבה גם סטייל תואם: בג'קט גברי רחב כריות-כתפיים וכמויות של צמידים, היא הציעה מודל חדש של נשיות. כזה שלא מפחד מאף אחד ושום דבר.
כמה עשורים אחר כך, בעולם הקפיטליסטי של שנות ה-80 של המאה ה-20, אפשר היה למצוא את אותו המראה בדיוק אצל ארמאני, סלין וטיירי מוגלר, ולראות אותו על אושיות מובילות כהילארי קלינטון, אופרה ווינפרי והנסיכה דיאנה.
חליפות כוח על מסלולי תצוגות אביב 2020
ועוד קצת סמלי כוח – המגפונים של ג'פרי קמפבל מתאמים עמדות עם חליפה מהקולקציה המשותפת של טומי הילפיגר עם זנדאיה (משבוע האופנה האחרון בניו יורק):
ככה זה עם סמלי כוח אמיתיים. הם איתנו לנצח.