כתבה: הילה רגב, איירה: יובל סלינגר
אחרי תקופת הסתגלות קצרה שבו נהגי המונית ואני דנו באופן כללי במדיניות החיסונים הישראלית והשפעתה על הכלכלה העולמית, אני שמחה לבשר שחזרנו לנושאי הבסיס שלנו. פוליטיקה, פוליטיקה ועוד קצת פוליטיקה. מלבד אכילת גלידה בחצות הלילה וגזלייט לבעל בבוקר המחרת ("היה פה פיינט שלם של בצק עוגיות? אתה בטוח? אולי דמיינת את זה!") אין דבר אהוב עלי יותר משיחות פוליטיקה עם נהגי מוניות, מוכרים בפיצוציות ובעצם כל מי שירצה לשוחח איתי על זה. כך אני מוצאת את עצמי סופגת אבחנות אסטרטגיות מגיסי הצעיר בפיקניק המשפחתי ונאנחת בייאוש עם אמהות אחרות בגינה התל אביבית. את דעתי הפוליטית אני מקפידה לא לנדב מרצון. בשביל מה? יותר מעניין לשמוע מה יש לך להגיד וגם איך הגעת לבחירה הזו וסליחה אדוני, אבל אתה יכול להאט טיפה? לא הייתי רוצה לההרג על מזבח זכות ההצבעה.
אני אוהבת לדבר על פוליטיקה כי פוליטיקה היא הכל. היא מתבטאת כמעט בכל רובד של החיים שלנו גם אם אנחנו מכריזות קבל עם וסטטוס שפוליטיקה זה מגעיל. ובישראל? כמו שאמרה המרצה שלי לתואר הראשון במדע המדינה (בדיעבד, תואר שהייתי יכולה להסתדר גם בלעדיו) "פוליטיקה מעניינת בכל מדינה, אבל בישראל מדובר בשילוב של רכבת הרים, בית משוגעים וההצגה הכי טובה בעיר". אז היא הניפה שני ספרים עבי כרס בכל יד והצביעה עליהם. "אתם רואים" היא החוותה לעבר הספר באנגלית "זה הספר שמנתח את מבנה הפוליטיקה האמריקאית והאירופאית. הוא יהיה שימושי גם עוד עשור, בלי אף שינוי במהדורה". הנהנו. "ואתם רואים את זה?" היא הניפה את הספר השני, אותיות בקידוש לבנה עליו "זה מנתח את המערכת הפוליטית הישראלית. אני בספק אם הוא יהיה בתוקף עד סוף הסמסטר". בום. מיקרופון על הרצפה. "זו מדינה מטורפת" היא אמרה לנו, "בואו לפחות נהנה מזה"
שמעו, ארבע מערכות בחירות בשנתיים זה נורא לכולם חוץ מלחוקרי מדע המדינה וחברות סקרים. בזבוז הכספים המאסיבי, המסרים החלולים, הקצנת השיח, הטרולים, חלוקה אכזרית למחנות פוליטים ששוחקת את הערבות ההדית. קשה לי להסתכל היום על האנשים שמייצגים אותנו בכנסת ולהרגיש שאני בידיים טובות. אבל הפוליטיקה הישראלית גם נאלצה לעבור בשנתיים האחרונות תהליך התפכחות מואץ שבסופו של דבר יטיב איתנו, האזרחיות והאזרחים שחיים פה ובוחרים. השיח משתנה. גנרלים כבר לא נמרחים על שלטי חוצות על אוטומט. הם לא מביאים את הסחורה. הפוליטיקאים נאלצים להתייחס לנושאים פרקטיים כמו בריאות, חינוך, רווחה, נושאים שפוגשים אותנו ביום-יום יותר מאיום (אמיתי או דימיוני) על איראן או הסכם שלום. נשים, למרות שהן עדיין מיעוט מביש בקרב המועמדות לכנסת הבאה, נוכחות בשיח, משפיעות עליו, משנות אותו. ובעיקר, גם אנחנו התבגרנו. ההצבעה השבטית-אידיאולוגית התפוררה למרכיבים אינטרסנטים ספציפיים. ברוב שיחות הפוליטיקה שלי (לפעמים אפילו בתור לקפה!) אני שומעת אנשים ששואלים איך המועמד או המפלגה מייצגים את דרך החיים שלהם. מה אתה יכול לתת לי כדי שהחיים שלי יהפכו להיות טובים יותר? שיחות על "חיזוק הגוש" או "הרחבת המחנה" הם שיח נוח לאולפני חדשות. האנשים שברחוב רוצים לדעת מה ייצא להם מזה. פוליטיקה אישית עד הבית. וולט של הכנסת.
אז ביום הבחירות-חופש- מאמי-בוא נצא לתמוך בענף ההסעדה המקומי, אני פונה לאינטרסים שלכן. אל תוותרו על זכותכן להצביע. אל תתנו למישהו אחר לסדר את ההעדפות שלו על פני שלכן. תעברו על עמודי הפייסבוק ועל האתרים של המפלגות שמעניינות אתכן, תקראו על הפעילות הפרלמנטרית של חברי הכנסת שנמצאים גם בתחתית הרשימה (תתפלאו כמה מהם מתגלים כמחוקקים חרוצים) ותבחרו את מי שהכי מתאימה או מתאים לכן לאג'נדה. אולי עוד נצליח לשנות פה דברים.
הילה רגב מתכוננת לבחירות, איירה: יובל סלינגר