כתבה: הילה רגב, איירה: דנה ברנר
מדי חודש תנסה הילה רגב להפוך לאדם טוב יותר בעזרת ספרי הדרכה רבי מכר. והחודש – האם תצליח לשפר את חיי הנישואים?
אני מתיישבת בחדר הישיבות המהודר של פייסבוק אחרי יום צילומים ארוך, בו תפקדתי לעילא בזכות הזרקת קפאין עצמונית לוריד. אני אומרת לכן, כל העניין הזה של ׳כוס׳ קפה רק מעכב את ההשפעה. ישר לוריד. לידי יש כוס סודה, יין, גרנולה, סוכריות סקיטלס, בננה וחטיף אנרגיה. פשוט בפייסבוק כל הדברים האלה בחינם ואני העמסתי. המזגן מכוון בדיוק על הטמפרטורה הנכונה ואני מוציאה את המחשב הנייד. יש לי בדיוק שעה לעצמי בין הצילומים ועד שהכנס שחיכיתי לו שבועיים עומד להתחיל. שעה בה אני יכולה לנוח, להתרווח עם המחשבות שלי ולהכין את ההרצאה שחיכיתי לה. הבעל מתקשר. ״אני לא עונה לו״ אני עושה דיקליין ״הוא בטח שוב הסתבך עם מכונת הכביסה, שיסתדר״. בפעם השלישית שהוא מתקשר, אני כבר מבינה שזה מקרה חירום ועונה. ״בייבי״ קולו חלוש. ״את יכולה לבוא? אני, הבטן, אני, כל כך כואב לי. תבואי״. קאט לחמש דקות אחר כך, אני כבר במונית (אבל עם תיק מלא בסקיטלס! לא אלמן ישראל!) ומריצה תרחישי אימה. אפנדיציט? חיידק טורף? עוד פעם לילה במיון? אולי זה התקף לב? אצל גברים זה יורד לבטן. מי תוכל לעשות בייביסיטר עכשיו? כשאני מגיעה הוא כבר שרוע על רצפת האמבטיה. הגדולה מקלחת את התינוקת. ״מה זה? מה קרה לך? תגיד לי! אני אתמודד עם זה. זה הלב? קשה לך לנשום?״. הוא מרים אלי מבט אומלל. זיעה ניגרת ממנו. ״את הולכת לכעוס עלי״ הוא אומר. ״את זוכרת את חבילת המרשמלו הענקית שנשארה מיום ההולדת של התינוקת?״. ״כן״ אני אומרת לו. חבילה של חצי קילו מרשמלו שקנינו בסופר של חרדים ובסוף השתמשנו אולי בעשירית ממנה. ״אז נתתי לילדות, שניים לכל אחת, כי אני אבא אחראי״ אני מהנהנת אליו, חשוב לתמוך בגברים כשהם מנווטים את דרכם בהורות המודרנית ״ו.. ואכלתי את כל השאר״. אני מסתכלת עליו. אני פספסתי כנס סופר חשוב רק כי גבר בוגר, אב והייטקיסט בישראל, לא מסוגל לעצור במרשמלו החמישים וארבע? ״אבל הקאתי״ הוא זוקר את האגודל בתחושת ניצחון ״ועכשיו אני מרגיש יותר טוב״.
לדעתי אני מוכנה להכיר את בעלי השני.
אני כמובן לא רוצה להתגרש, כי זה סיוט יקר ולכי תנסי להסתדר עם מזונות. אני עדיין אוהבת אותו, אני פשוט רותחת עליו מזעם כרגע ומאחלת לו ליפול על גביע הקוטג׳ המקולקל במקרר. ד״ר ג׳ון מ׳ גוטמן, שכתב את רב המכר ״שבעת העקרונות לנישואים מאושרים״ (הוצאת אגם), יודע לזהות במדויק את המצב הרגשי שלי ומבקש ממני לחמול על הבעל. ״גיליתי שזוגות מאושרים חיים על פי הכלל : אם כואב לך – כל העולם עוצר ואני כאן כדי להקשיב לך״. כלומר על פי ד״ר גוטמן אני צריכה לשבת לידו, ללטף את ראשו ולחמול במקום להטיח את הכלים בכיור, כשאני מנקה בננה שנמרחה על השטיח, בעודי ממלמלת בקול ״אפילו להכניס למדיח לא היה לו כוח״. הספר של גוטמן, רב מכר של הניו יורק טיימס, הוא ספר יעיל מאד. גוטמן וצוותו חוקרים זוגות נשואים ב״מעבדת האהבה״ שלהם כבר יותר מחמש עשרה שנה וכעת מתיימרים לנבא גירושים ב-91% רק על ידי הקשבה לאינטראקציה של זוגות נישואים במשך חמש עשרה דקות. לא מלחיץ בכלל. במקום לבדוק שכירויות של בתים בפרדס חנה, אני מחליטה לתת לד״ר הטוב ניסיון. אחרי הכל, הוא כבר חילק את הספר לשבעה פרקים יעילים ויש שם שאלונים ומשימות לבצע ביחד ולבד ובאופן כללי רוח אופטימית שורה על הטקסט. ״אפשר להתאהב שוב, אפשר לחיות בנישואים מאושרים! רק צריך להקשיב ולאהוב״ הם אומרים לי. ברור שאפשר. אפשר גם לא לקנות חצי קילו של מרשמלו ולהשאיר אותם במקום בולט במזווה. כולנו חכמים לאחר מעשה.
הפרק הראשון מפציר בי "לשפר את מבט האהבה שלי׳. בסדרת שאלות אני צריכה להבין האם אני באמת מכירה את האדם שנקודת העיוורון שלו היא ערימת כביסה בגובה של ילד ממוצע, בזמן שהוא רוצה להגיע למחשב שלו. השאלון מבקש ממני לתאר את החלומות והאכזבות של בן הזוג, את החששות והתקוות שלו. אני יכולה להגיד דברים מצחיקים (׳יקיצה טבעית׳ תחת חלום. ׳שבת בים׳ תחת חשש.) אבל אני מבינה שבמהלך תפעול הבית והילדות, קצת שכחתי מי האדם שחולק איתי מיטה. התייחסתי אליו כספק שירותים, אולי שותף כשצריך, אבל לא ממש עניין אותי איך הוא מרגיש. רק אם הוא זכר להביא ביצים וחלב בדרך הביתה. ״טפחו את החיבה שלכם אחד לשנייה״ מפציר בי ד״ר גוטמן בפרק השני ״אל תבוזי לו. תזכרי מה את מעריצה בו (הוא גבוה ותמיד עוזר לשכנה המבוגרת שלנו) ותשאלי את עצמך האם את נאהבת במערכת היחסים הזו (כן וברוחב לב. רגע, זה עוד משהו שאני אוהבת בו!). בפרקים הבאים אנחנו מתבקשים ׳לבוא זה לקראת זה׳ מה שאני מתרגמת ל׳אל תתחשבני איתו מי קם לתינוקת בלילה׳ ו׳תנו לבן הזוג שלכם להשפיע עליכם׳ (כלומר לא לעשות לו פרצוף על הטיפ הנדיב בקפה. הוא אדם נדיב ואוהב. גם אני רוצה להיות אדם שמסוגל להשאיר 25% טיפ על אמריקנו בינוני) ובעיקר ״לפתור את הבעיות הפתירות שלכם״ (לנעול את ארון החטיפים). שני הפרקים האחרונים מפצירים בנו ״ללמוד לחיות עם בעיות לא פתירות, לא הכל תסכימו״ ו״ליצור משמעות משותפת, תחושת גורל משותף וחזון לעתיד״. איזה חזון לעתיד? אני מביטה על הגבר שנרדם על הספה מול עוד פרק של מיס מארוול שהבטחנו לראות ביחד. אבל גם כאן ד״ר גוטמן מפרק מילים של תאגיד אמריקאי לפעולות פשוטות. ׳חזון׳ הוא בסך הכל שם קוד ליצירת מסורות משותפות סביב אירועים כמו ימי הולדת וחגים, לבסס שגרת בילוי זוגי ובעיקר לדבר אחד עם השני מעבר לרמת ״זוכר שהיום אתה אוסף מהחוג?״. כשאני מסיימת לקרוא ולסמן את השאלונים בספר אני כבר הרבה יותר מפויסת לגבי הבעל והנישואים שלי. נכון, הוא עושה לפעמים דברים מטומטמים, אבל יש לנו ערכים משותפים. יש לנו ילדות. יש לנו אהבה. וביננו, אין לנו כסף לשתי דירות בישראל. בחרתי שנישאר ביחד.