איור: יהלי זיו
אתם הצלחתם פעם לגדל עציץ? אבל ממש, כזה שראיתם אותו צומח ופורח ומחזיק מעמד? אל תענו לי, אני לא באמת רוצה לדעת על ההצלחות המסחררות שלכם מול הכישלונות המהדהדים שלי. כן, אני מעולם לא הצלחתי להחזיק עציץ יותר מ-90 ימים. יש לי חברים שאולי יופתעו עכשיו – המרפסת שלי תמיד מלאה בעציצים יפים וירוקים, על מה אני מדברת? אז זהו, שאני עליתי על הסוד איך לגדל עציצים – אני פשוט מחליפה אותם כל כמה חודשים.
זה לא שאני לא מנסה, באמת. בכל פעם מחדש אני מגיעה למשתלה מלאת מוטיבציה, הפעם אני עושה את זה נכון. שזה אומר מבחינתי לגשת אל המוכר ולבקש ממנו את הצמח שהכי קל לגדל. כזה ששורד הכול, מחבב שמש אך גם מסתדר עם עננים, כזה שסבבה לו לא לשתות כמה ימים אבל ישרוד בשלום גם גשם שוטף. בחייאת, אין לי זמן לצמחים מפונקים. אחר כך אני מקבלת ממנו הוראות גידול מפורטות ונשבעת לשים דשן פעם כן ופעם לא, להאכיל אותו בקליפות מיובשות של ביצה ובשאריות נספרסו ולרסס מדי פעם את העלים. אני לוקחת את העציצים הביתה, מלאת ביטחון שהפעם זה יצליח, הפעם זאת אהבה לטווח ארוך.
ואני נשבעת, אצלי בבית העציצים מקבלים הרבה אהבה. אני לוקחת כמה ימים כדי ללמוד בדיוק מה הם צריכים וההתחלה תמיד נראית ממש מבטיחה. אבל רגע, אל תתלהבי כל כך מהר. מקץ שבועיים זה מתחיל – העלים נהיים צהובים או שחורים או שהם סתם מתייבשים ובד"כ הם פשוט נושרים. אם אני מצליחה כבר לשמור על הצבע שאיתו העלה נולד אז הצמח מסרב להוציא פרחים. עושה לי ברוגז. כמו כל פולנייה טובה הוא יכול להישאר ככה חודשים – אמנם לא נובל אבל גם לא גודל, לא פורח, צמח דומם.
ניסיתי לעבור לסקולנטים. הקקטוסים הפוטוגניים האלו נהיו מאד טרנדים לאחרונה, כנראה בגלל השילוב בין היופי המהפנט שלהם לבין זה שצריך להיות בעלי מדליה אולימפית בהזנחת עציצים כדי להרוג אותם. נחשו מה? זכיתי באליפות העולם. ולא, לא הגזמתי עם ההשקיה, הם פשוט מרדנים. הרי זה ברור, זאת לא אני, זה הם.
אני כנראה כבר מקרה אבוד. ראיתי את כל הסרטונים וקראתי מאמרים – שום דבר לא מציל לי את העציצים. אז מה נשאר? רק לקוות שאני אהיה יותר טובה עם ילדים.