איור: יהלי זיו
זה התחיל בקטנה, עם מושגים למתחילים כמו שמן ניקוי, קרם עיניים או חלב פנים והמשיך במים מיסלריים, ויטמין סי, חומצה גליקולית וחמר שחור, ועכשיו אין ברירה אלה להודות – התמכרתי לטיפוח הפנים.
הייתי יכולה להגיד שאני לא יודעת מאיפה זה הגיע אבל האמת היא שיש כמה אשמים: קודם כל הגיל שמתעקש לעלות, אח"כ הרגלי האכילה שלי, שמבוססים על קידום הממתקים לראשות הממשלה וכרגיל, מי שהכי אשם אלו ההורים שלי. אני גם יכולה להאשים את השמש הישראלית, החור באוזון ומגוון הביוטריות ברשת, שגורמות לי לקנות עוד ועוד ועוד, באופן שמזכיר לי תקופות אפלות של מארבים מצד דיילות היופי בסופר פארם.
זה התחיל בסרום עדין בין סבון פנים לקרם לחות. לאחר מכן פתאום נהייתה לי שגרת טיפוח קלילה לבוקר, שגרת טיפוח כבדה לערב וטאצ'ים קטנים לאמצע היום. זה נגמר כשהתחלתי להשתמש במילים כמו טאצ'ים.
אל תזלזלו, כבר אחרי שהוספתי את הסרום הראשון לשגרה שלי הפנים הפכו לזוהרות ונקיות יותר, והתוצאה הייתה כל כך משמעותית שאשכרה שאלו אותי מה עשיתי שונה. אבל רגע, אם היה כזה שיפור אחרי סרום אחד, למה הוספתי עוד שלושה? כי אחד לפיגמנטציה והשני לאקנה והשלישי לאנטי אייג'ינג וזה להתמודדות עם האוויר המפוייח באלנבי. בסיסי סך הכל.
אז מה השתנה בחיים שלי מאז שהפכתי למומחית מטעם עצמי לטיפוח ואיפור? פנים נקיות, הרבה גלואו, קצת פחות כסף בארנק וגם כמה מילים חדשות שאין להן אף שימוש. סך הכל שיפור לא מובהק אך חביב באיכות החיים. הפכתי גם להיות "זאת שיודעת" בקרב החברות, זאת שהצליחה לפצח את הסוד, זאת שמצליחה לעשות בבוקר כמה פעולות יותר מלצחצח שיניים.
ולסיום, משהו שחשוב לי להגיד – אני לרגע לא מזניחה גם את היופי הפנימי. במקביל להנחת מסכות אני עובדת על טיפוח הנפש, מטפטפת לעצמי מוטיבציה ממריצה, מעסה מחשבות טובות ומורחת בנדיבות מילים מרגיעות, שמעתי שזה עושה דברים נפלאים לעור הפנים.