איור: יהלי זיו
אז מה את עושה בשישי בערב? זאת שאלה שכל מי שהוא נשוי פלוס כבר בטח לא זוכר, אבל כרווקה תל אביבית אני נשאלת לגביה בכל שבוע מחדש. אז מה באמת אני עושה בשישי בערב? האם אני חייבת לעשות משהו בשישי בערב? מה אני מפסידה בשישי בערב? ומה זה אומר עליי? נכנסתי לתוך הראש שלי ויצאתי לבדוק.
האפשרות הכי קלה היא דינר עם המשפחה. זה תמיד שם, זה זמין, זה טעים וזה עולה לי רק בכמה גלגולי עיניים וקורט רחמים עצמיים. הארוחות האלו גם עוזרות לי להיפטר בקלות מכל תוכנית אחרת לאותו הערב – רוצים ללכת לרקוד? וואי אני גמורה מהארוחה אצל ההורים. רוצים לשתות? כבר שתיתי איתם יותר מדי. רוצים להיפגש? נפגשתי בבית.
לא הלכתי להורים השבוע? אולי זאת ההזדמנות לשחזר את אותם ימים עליזים בהם פגשתי את השעה 8:00 בבוקר מהצד שלא הלך לישון הרבה יותר מאשר כשפגשתי את אותה השעה לאחר לילה של שינה ערבה. אבל די, אני לא באמת בגיל, מעייף אותי רק לכתוב את זה. אחרי לילות כאלו אני צריכה שבוע להתאוששות, המועדונים חשוכים לי מדיי והבליינים צעירים מדיי. ובכלל, אני מזמן לא ינשופית, יותר קרוב ללכלוכית, ובחצות הכרכרה שלי הופכת לדלעת.
טוב אז אם לא רוקדים אולי נלך לבר? יש כיסאות (אפשר עם משענת?) ויש מוזיקה טובה וגם קצת אנשים יפים והרבה שתייה. בערבים טובים את חוזרת הביתה שיכורה, שמה דלי ליד המיטה ובבוקר קמה עם הנגאובר לפנתיאון. אבל יש גם את הערבים שאת משתדלת שלא להירדם על הבר, שכולם מציקים וצפוף מדי ורועש. בקיצור, אפשר אולי להזמין כוס תה?
חברים נשואים, אל דאגה, לא שכחתי את החלופה הבורגנית לשישי – ערב ביתי עם חברים טובים, עם היין שהבאתם מנסיעת העבודה האחרונה שלכם או מהכרם בגליל, קצת רכילות על אנשים שכבר לא יעניינו אותנו לעולם ומרתון בלתי נגמר של משחקי קופסה (כן, זה טרנד לוהט עכשיו). אם עוד לא נרדמתם זה בדיוק הזמן.
כן, יש גם את הסגנון של הרווקים – כל אחד בתורו מנדב את דירת החדר + שני חתולים שלו, כל אורח מביא מנה לא מוצלחת אחרת וביחד יוצרים ארוחה לתפארת של שמונה סלטים, קיש ולחם. את הארוחה אוכלים על הרצפה, על המיטה ועל הכלוב של החתולה, העיקר שיהיה נוח.
ויש גם את האפשרות האחרונה, זאת שכיסתה את הגוף שלי זיעה קרה כשבאה לבקר בסיוטים שלי, זאת שכל החיים איימו עליי שתגיע, אמרו לי לעשות הכל כדי לברוח, לפני שיהיה מאוחר. ואז היא התממשה וגיליתי ששיקרו לי כל החיים.
כי כן, גם בשישי הזה אני נשארת בבית לבד, עושה שורות של כביסה, קורעת את הנטפליקס עם עוד פרק של ה"פאב פייב", מקפיצה שוטים של זירו ונרדמת בעשר על הספה. היי, הגעתי לגן עדן, אל תעירו אותי עד ליום ראשון, TGIF.