כתבה: נעמה גל, איירה: טל בן מנחם
פרשנות מאוירת לחלומות שיש (כמעט) לכולנו. והפעם: ילדים קטנים מגדר הרגיל.
הסיוט הזה מתחיל מבשורות טובות: מגיע לי מזל-טוב, ילדתי ילד ראשון. והילד חמוד ומתוק ואולי דומה לאבא (אין לי מושג מי האבא), יש איתו רק בעיה אחת קטנה, מאד קטנה – הוא פצפון. ואני לא מתכוונת למשהו בסגנון עשירון תחתון, אני מתכוונת למיניאטורה עדינה שאפשר להחזיק על כף היד. זוכרים את הילדים שהתכווצו לגובה דשא בסרט "מותק, הילדים התכווצו"? אז כזה קטן. אולי בעצם הסיוט התחיל מצפייה בסרט ומאז צמח למימדי ענק. אבל התינוקי נשאר קטנטן.
אז מה עושים עם תינוק כל-כך קטן? שומרים שלא יאבד כמובן. בחלומי אני אוחזת אותו בכף ידי, מסתכלת עליו ושואלת אותו – איך יכול להיות שיצאת כזה קטנצ'יק? זה הולך להיות ממש קשה לשמור עליך, אה? הוא כמובן, לא עונה לי, הרי הוא תינוק ולא יודע לדבר. לפחות החלומות שלי עדיין שומרים על היגיון בסיסי מדי פעם.
