פינה מאוירת המוקדשת לתלבושות הכי אייקוניות מהסרטים ולהשפעה שהיתה להן על עולם האופנה. מאיירת: Yanori
לא בטוח שרובנו זוכרים את עלילתו של סרט המד"ב המהפכני של לוק בסון, "האלמנט החמישי" (וחבל), אבל את מראה דמותה של לילו, הלוא היא מילה יובוביץ', אי אפשר לשכוח. יובוביץ' נכנסה להיכל התהילה של האייקונים הקולנועיים עם קארה אדום אה-לה תפוזינה ובגד-גוף, ספק רצועות בד, על גופה. על התלבושת היה אחראי ז'אן-פול גוטייה, שעיצב את כל התלבושות לסרט וסיפק לעולם האופנה אינסוף של השראות, תחפושות וחיקויים.
הסרט, שהוקרן לראשונה בקאן ב-1998, היה הסרט האירופאי הכי יקר שהופק עד לאותם ימים. את הרעיון שאב בסון מספרי הקומיקס של Jean-Claude Mézières and Jean Giraud, שגם עזרו בעבודה על הסרט. עלילתו מתרחשת בעתיד, בתקופה בה בני האדם נעים בספינות חלל ומכונות מעופפות ומקיימים קשרים עם חייזרים. על האנושות מאיים רוע המבקש להחריבה ועתידה תלוי עכשיו בלילו, דמות על-אנושית מסתורית ובדאלאס, נהג המונית עליה היא נחתה. האלמנט החמישי הוא הנשק האולטימטיבי של האנושות והתפקיד של השניים הוא למצוא אותו.
שנות ה-90 היו השנים של גוטייה. המעצב התפרסם מאז שנות ה-80 כ"ילד הרע" של עולם האופנה הצרפתי, כשהוציא לאורך השנים אינספור קולקציות שנויות במחלוקת, תוך שהוא מביא את אופנת הרחוב למסלול (ולהיפך). הוא היה ידוע בתצוגות הקרקסיות שלו, בשימוש בדוגמנים "לא דוגמנים" וכמובן, החצאיות הסקוטיות שכל-כך אהב. לאורך השנים הוא גם עיצב תלבושות לסרטים רבים, כמו "קיקה" של פדרו אלמודובר, "הטבח, הגנב, אשתו והמאהב שלה" של פיטר גרינוויי, "עיר הילדים האבודים" של ז'אן פייר ג'נט וכמובן, "האלמנט החמישי".
התלבושות שעיצב ללילו, רובי ודאלאס, גיבורי הסרט, נשארו הישג עיצובי גם אחרי 24 שנים. עם הזמן, הן הפכו למרכיבים אייקוניים של תרבות הפופ והן עדיין צצות באירועים כמו קומיק-קון ובעולם האונליין. יותר מזה, סביר להניח שלסרט לא הייתה אותה השפעה בלי התרומה של גוטייה, שעבודתו בסרט נחשבת בין ההישגים השאפתניים ביותר בהיסטוריה של המלתחה הקולנועית.
בעבודת העיצוב על הסרט יצר גוטייה שפה שלמה בסגנון בדיוני. הוא יצר יותר מ-1000 תלבושות מפורטות עבור הדמויות הראשיות ולקח חלק פעיל בעיצובי התלבושות של שאר הדמויות. התלבושות שאבו השראה מקולקציות קודמות שלו, תוך שהוא משלב בהן חומרים לא מסורתיים וחזון עתידני. ההשפעות העיקריות שלו היו מעולמות של פאנק רוק והלבשה תחתונה והוא טשטש בתלבושות גבולות מגדריים – משהו שמאד מוכר ונזיל היום, אבל הרבה פחות בעולם האופנה של אותה תקופה.
התלבושת של לילו היא הזכורה ביותר מהסרט. התלבושת מורכבת מכמה רצועות של בד שהופכות לבגד גוף. הבגד עוצב בהשראת קולקציה בה בחן גוטייה את האפשרויות של בגד תחתון כפריט לבוש לכל דבר. לבוש מינימליסטי וחושפני המדגיש את הפגיעות והתמימות שלה. גוטייה סיפר בראיונות שקיבל את הרעיון לתלבושת ברגע האחרון, וזה מה שהפך אותה לכזאת אייקונית.
במהלך הסרט לילו לובשת תלבושת נוספת, המשלבת אלמנטים של רטרו בתוך האופנה העתידנית.
עוד דמות ששווה להתעכב עליה היא הדמות של רובי רוד. רוד הוא מנחה רדיו סלבריטאים, דמות ראוותנית נלהבת ורעשנית. כל פרט בתלבושת הנמר שלו ראויה לציון ונותנת את הטון לדמות, מהמקל ועד לתסרוקת האקסטרווגנטית, הכל צועק "אני כאן, תסתכלו עליי". התלבושת המאוחרת והחכמה שלו, טופ סאטן שחור עם צווארון רחב, מעוטר פרחים אדומים, מרהיבה באופן דומה. התפקיד המקורי היה מיועד לפרינס, שאף נפגש עם גוטייה בשביל לבנות את המלתחה, אבל התוצאה הסופית, לפחות לדברי בסון, היתה נשית מדי אפילו עבורו.
השפעה של הסרט על עולם האופנה הייתה מיידית ומאוד ברורה. כבר בתצוגות של 98 אפשר היה לראות ניצנים ראשונים, למשל בקולקציית אביב קיץ של מקווין מאותה השנה או בקמפיין של DKNY.
אבל זה לא נגמר בשנות ה-90. ג'רמי סקוט מרבה לצטט את גוטייה, למשל ב-Moschino (סתיו/חורף 2014) וגם בקולקציה שלו משנת 2018.
במהלך השנים ראינו מספר הומאז'ים לשמלת הפסים של לילו, למשל Pam Hogg בקולקציית סתיו/חורף 2012 או Hood By Air בקולקציה של אביב/קיץ. אבל זה לא נגמר באופנה גבוהה, גם ברשתות של אופנה מהירה הרבו לצטט את הסרט לאורך השנים.
הסגנון של הסרט, ששילב בגאונות פאנק, אופנת ספורט ואופנה יוקרתית, הוא כנראה הסיבה שהוא עדיין משמש השראה למבחר רחב של מעצבים ומותגים, גם אחרי כל השנים.