פינה מאוירת המוקדשת לתלבושות הכי אייקוניות מהסרטים ולהשפעה שהיתה להן על עולם האופנה. מאיירת: Yanori
שנות ה-20 העליזות? לא בטוח בכלל, אם לסמוך על "גטסבי הגדול" (במקור: The Great Gatsby), הסרט עטור השבחים ע"פ הספר עטור השבחים לא פחות של סקוט פיצג'רלד. הגרסה הקולנועית יצאה לאקרנים ב-2013, בוימה על ידי באז לורמן ("מלאן רוז'") והשתתפו בה ליאונרדו דיקפריו, טובי מגוויר ועוד.
העלילה כולה מתרחשת באזור גיאוגרפי די מצומצם, לונג איילנד, ניו-יורק. היא מסופרת מנקודת מבטו של ניק קארווי (מגוויר), המהופנט מאורח החיים הראוותני והססגוני של שכנו, ג'יי גטסבי (דיקפריו) ומתבונן מהצד ברומן בין גטסבי ובת דודתו הנשואה, דייזי (קארי מאליגן). השנה היא 1922 וארה"ב עדיין מתאוששת מ"המלחמה הגדולה" (שאח"כ תיקרא מלחמת העולם הראשונה). אולי כתגובת נגד לשנות הצנע של המלחמה, החברה האמריקאית חומרנית ונהנתנית מתמיד. הכסף קל והחברה מוצפת מתעשרים חדשים, מתכון לקונפליקט עם אנשי ה"כסף הישן". מהעיניים של פיצג'רלד מדובר בתקופה של ערכים חברתיים ירודים, זמן בו החלום האמריקאי, שהיה במקור התגלמות של אינדיבידואליות, תגלית ועבודה קשה, הושחת באמצעות תאוות בצע וסמנים כלכליים ריקים מתוכן.
הגישה של לורמן המשיכה את הקו המחשבתי של פיצג'רלד, והסרט מיטיב לתאר את הבטחת השווא של החלום האמריקאי בתקופה בה ההנאה היתה המלך. וכמובן, אחת הדרכים לתאר את העושר הזה היא באמצעות התלבושות והסט. לא סתם זכה הסרט בפרסי האוסקר על עיצוב התלבושות ועיצוב ההלבשה הטובים ביותר.
התלבושות בסרט הצליחו לשחזר בקפידה את עידן שנות ה-20, תוך שהן עוזרות לשקף את אופי הדמויות והאווירה. מעצבת התלבושות היתה קתרין מרטין, אשתו של לורמן, והשניים עבדו במשך כ-10 שנים על עבודת העיצוב לסרט, תוך כדי מחקר מעמיק ושימוש בטקסטים אקדמיים והיסטוריים.
אמנם הסרט מתרחש ב-1922, אבל ההשראה לתלבושות הייתה רחבה יותר ונגעה בכל שנות ה-20, מה שאפשר למרטין קצת יותר מרחב פעולה. וכך, היא השתמשה בעיצובים וגזרות מעודנים יותר, שהיו באופנה רק לקראת סוף שנות ה-20. בעבודתה התבססה על איורי אופנה מהתקופה אך אימצה לעצמה חירות אמנותית.
מרתין נעזרה במיוצ'ה פראדה, שעיצבה חלק מהשמלות, ובחליפות של מוסד בגדי הגברים מאותה התקופה, ה-Brooks Brothers. למעשה, ההשראות העיקריות שלה לדמויות הגבריות בסרט הגיעו היישר מהארכיון של המותג, לכן היה טבעי להשתמש בהם ולהוסיף אותנטיות טבעית לתקופה.
הדמויות המרכזיות בסרט:
דייזי
מספיק מבט אחד כדי לראות שמדובר בנציגה של אלגנטיות, נשיות ומעמד. הבגדים המעודנים שלה מייצגים את המראה הצנוע שהיא מציגה בחברה והתלבושות שלה בדרך כלל רומנטיות ורכות, רחוקות מהדימוי הטיפוסי של השמלות הקצרצרות של שנות ה-20. למעשה, הן משקפות את נקודת המבט המיושנת שלה על נישואים ומעמד חברתי.
שמלת הקריסטלים של דייזי (בה היא הופיעה במסיבה של גטסבי) עוצבה בהשראת שמלה מקולקציית אביב/ קיץ 2010 של פראדה.
גטסבי
כיאה לדמותו, הלבוש של גטסבי ראוותני , על סף חסר טעם, משקף את האופי הבזבזני שלו.
החליפה הורודה שלו משקפת את הצד הרומנטי של הדמות. למרות הגבריות הכועסת והאגרסיבית יש לגטסבי גם חלק רגיש ופיוטי יותר.
טום ביוקנן
בעוד שהעושר של גטסבי מוצג לראווה בצורה הכי מוחצנת שאפשר, לטום ביוקנן יש גישה עדינה יותר של 'אני יודע שאתה יודע שאני עשיר', כיאה לאיש "הכסף הישן" שאינו מן המתעשרים החדשים והראוותנים. חליפה שחורה וסיגר פשוטים הם כל מה שצריך כדי לבסס עליונות נובורישית קלאסית.
ואיך הגיב לסרט עולם האופנה?
זמן קצר לאחר יציאתו של הסרט, מרטין שיתפה פעולה עם ה-Brooks Brothers. יחד הם השיקו קולקציית בגדי גברים במהדורה מוגבלת בהשראת הסרט.
ב-2020-21 אימץ עולם האופנה כמה השראות אופנתיות משנות ה-20. מפנינים ועד חליפות מכנסיים, אלמנטים שהציגו דמות נשית נועזת, בעלת עוצמה וביטחון. במסלולי התצוגות ראינו גם נוצות, כובעים, אביזרי שיער ועוד פריטים מתקופת הארט דקו. למשל קולקציית סתיו-חורף 20-21 של DRIES VAN NOTEN:
אולם עוד לפני כן, מעצבי אופנה רבים אימצו את שנות ה-20 ולקחו מהן השראה לקולקציות שלהם. בית האופנה גוצ'י בחר בצד הבוהק והנוצץ של העשור ההוא ועיצב לקולקציית אביב-קיץ 12 שמלות ערב מהודרות בסגנון צ'רלסטון: