כתבה: הילה רגב, איירה: נגה לבני
אמא, אישה, פרטנרית, קרייריסטית. הילה רגב מנסה ללהטט בין כל הכדורים שהחיים האלו נתנו לה ומנפצת את מיתוס "האישה שיש לה הכל". והפעם, הילה של אחרי השביעי באוקטובר מנסה להבין מה הוא הנורמלי החדש. בסוף יצא לנו מזה פודקאסט, אבל זאת הייתה הדרך לשם.
מגרש הספורט בבית הספר שבו מתקיים החוג היקר להחריד של הילדה מנוקד בשלוליות עכורות, מזכרת מטונפת מהגשם שירד פה אתמול. ילדות וילדים בבגדים קצרים משחקים בכדורגל, הורים מתגודדים מעל הסלולר עם מבטים מודאגים, ויש לא מעט אמהות ואבות במדי ב׳ או עם נשק. רובי אמ-16, אקדחים, מישהו אפילו עם סכין בתוך נדן, צמוד לגוף. כנראה הגיע ישר מהשטח לאפטר ונשלח להביא את הילדה בהפתעה. בטח יצא מזה עוד סרטון לטיקטוק. ״גם בשעות החשוכות של הלילה״ כבר מתנגן לי בראש על אוטומט, שזה נהדר, כי לפחות זה דוחק את הריפיט של ״נס וסטילה״. אני מזמזמת את זה לעצמי ותוהה איך הכל השתבש כל כך מהר. הנה אני עומדת, ערב חנוכה, עם סופגניות מפונפנות במחיר דו ספרתי לאחת, ושואבת נחמה מהעובדה שלידי עומד אדם חמוש עם סכין קומנדו מחודדת על החגורה ושיש מקלט בצמוד לאולם. מה קרה לי?
