לפני כמה שבועות קיבלנו טלפון מהצלמת שי הנסב, שהתקשרה עם הצעה מעניינת. כבר עשינו יחד כמה פרויקטים ואנחנו תמיד אוהבים את זווית הראייה הייחודית שלה, אז ברור שהסתקרנו. היא סיפרה שהיא טסה לניו יורק לפגוש כמה חברות.ים והציעה לקחת איתה המון שופרא במזוודה כדי לצלם שם את החבורה שלה. מין סיפור על חורף ניו-יורקי, בחוץ ובפנים, עטוף בחברים טובים והמון סטייל.
ואנחנו, שהחורף האחרון לא היה מה שקיווינו, חשבנו שאולי יהיה באמת נחמד לקפוץ רגע לחורף אחר, לקבל חיבוק ולצלם כמה תמונות יפות לקמפיין הסייל החדש שלנו (עד 30% הנחה על החורף!). וזה מבלי שבכלל יצאנו מהבית :).
שי צילמה את החברים והחברות שלה וגם ביקשה מהם לכתוב קצת על עצמם, אלו הסיפורים שלהם:
יעל
"נולדתי באשקלון להורים מהגרים מרוסיה. לא היה לנו הרבה כסף ועברנו הרבה בתים ברחבי הארץ. בכיתה א' גרנו בראשון לציון ואני זוכרת הכל, כאילו זה היה אתמול. אהבתי את החברים שלי והשכונה ורציתי להישאר שם לתמיד, אבל בסוף כיתה ב' המשפחה שלי עברה לקנדה.
לא פשוט לגדול בקנדה עם שם ישראלי, במיוחד כשרוב הילדים לא הצליחו להגות אותו נכון. אבל ככל שהתבגרתי למדתי לאהוב יותר ויותר את השם שלי, והיום אני גאה בו.
הייתה לי את הזכות לחיות כמבוגרת בתל אביב, בגלל העבודה שלי. זאת הייתה ההזדמנות שלי להתחבר שוב עם ישראל ואלו היו השנים הכי מיוחדות ומשמעותיות בחיי. ב-2021 חזרתי לניו-יורק.
בשביעי באוקטובר התעוררתי לחדשות הנוראיות ומיד סימסתי לכל החברים והמשפחה בארץ, לוודא שכולם בסדר. זה היה כמו להתעורר לסיוט והלב שלי נשבר למיליון חתיכות. מאז אני ברכבת הרים רגשית, נעה בין עצבות, כעס, גאווה ובעיקר המון דמעות. ויחד עם זאת, מעולם לא הייתי גאה יותר להיות יהודיה מאשר עכשיו. אני עונדת את מגן הדוד שלי ומרגישה מאוחדת עם שאר העם. עם ישראל חי."
ג'ואנה ונמרוד
נמרוד נולד בישראל וגדל בהוד השרון, ג'ואנה גדלה בניו-יורק והגיעה לראשונה לישראל ב-2016, במסגרת תגלית. היא למדה באוניברסיטה עם חברים יהודים-ישראלים ופלסטינאים, ככה שהייתה סקרנית לראות ולחוות את ישראל בעצמה. היא התאהבה בגרפיטי של פלורנטין ולמדה על פורים (בתור מישהי שהאלווין היה החג האהוב עליה, היא שמח לגלות שפורים הוא חג גדול יותר וטוב יותר).
ג'ואנה החליטה לעשות עלייה ב-2017, אחרי שהשתתפה בתוכנית מסע בתל-אביב. היא הכירה את נמרוד במסיבת האלווין, הוא התחפש לג'ק המרטש והיא למטרופוליטן(!). הם התחילו לדבר באותו הערב ולא הפסיקו מאז.
הם התארסו בשקיעה של פסטיבל אימג'ן, באשראם במדבר והתחתנו בבית העירייה בניו יורק ובתל אביב.
הם גרו ביפו עד אפריל 23, אז הפכו לנוודים דיגיטליים והתחילו במסע מסביב לעולם.
הם הגיעו לביקור בישראל ב-5 לאוקטובר והעבירו את כל השבועיים של הביקור בתוך ומחוץ לממ"ד בבית המשפחה של נמרוד בהוד השרון. הם העבירו את הזמן עם האחיינית הקטנה, מנסים לשמח אותה תוך כדי אזעקות ובומים.
ג'ואנה חוותה הרבה אבל בחייה, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה בה הרגישה כל-כך חסרת אונים ועצובה. מתוך הדיכאון והחשיכה היא החליטה להפוך למורה מונטסורית, כדי שתוכל לעזור בחינוך ילדים, גם בזמנים טובים אבל בעיקר בעתות משבר.
הזוג ממוקד בלעשות טוב לעולם, להכיר אנשים מרקעים שונים, מגוון דתות וחוויות. ג'ואנה משתמשת בריקוד כדי להתחבר לאחרים, שפה אוניברסלית בה כולם יכולים לדבר ולהביע את עצמם. היום הם ממשיכים לשתף את הסיפור שלהם ואת נקודת המבט שלהם על הטרגדיות שקורות עכשיו בישראל ובעזה, תוך כדי הפצת הטוב.
אלכס
"רוב העולם מקשר את ישראל עם שני דברים: דת או פוליטיקה. אני מקשרת את ישראל לא.נשים.
אני מנהלת חברה המציעה לנשים ריטריטים בכל העולם, כולל ישראל, מצרים, ירדן ולבנון. ועדיין, מאז הפעם הראשונה שעברתי את הגבול מטאבה לאילת בשלהי 2018, ישראל הרגישה כמו הבית שלי במזרח התיכון. כיום, כשהאורות של תל-אביב נגלים מבין העננים בחלון המטוס, הלב שלי מרגיש שלם.
השורשים הניו יורקים שלי נתנו לי אינספור חברים יהודיים וגם סקרנות לתרבות היהודית. חבר יהודי הסביר לי פעם, ששאלות על אלוהים הן חלק מהיהדות, משהו שאני יכולה להזדהות איתו כבחורה עם המון סקרנות על העולם. מאז שאני מטיילת בעולם אני מעריצה את אהבת החיים והניצוץ שיש לכל-כך הרבה מטיילים ישראלים, ככה שנשארתי בקשר עם רבים מהם לאורך השנים. לבסוף, נכנעתי לשכנועים שלהם להגיע לבקר.
במהירות רותקתי לישראל. אני אוהבת את המגוון התרבותי והגיאוגרפי שלה, כל-כך הרבה להציע במקום כזה קטן. מצלילות בים האדום לטיולים בנגב או גלישה בגלי הים התיכון של תל אביב, אני תמיד נהנית לחלוץ רגע נעליים ולהרגיש את האדמה. ובין אם אני שותה יין של שבת עם חברים יהודים-תימנים, ערק עם חברים ערבים ביפו או תה עם בדואים במדבר, אני תמיד אסירת תודה על המתנה של שיחת עומק או חיבוק חזק.
במהלך השנים האחרונות, בהן הכרתי את האינטימיות הישראלית, למדתי ממנה הרבה – איך להיות כנה וגם נדיבה לאחר, איך לאפשר לעצמי לחוות אבל ואושר, אחד לצד השני, איך ליצור כיף מה"בלאגן" הבלתי נמנע של החיים ואיך לחיות כל שעה של כל יום במקסימום חיות, כי אנחנו לא באמת יודעים מה בא הלאה.
אני אסירת תודה על היכולת להראות לאורחות בריטריט ולקוראות בבלוג שלי את ישראל ואת השכנות שלה במזרח התיכון. בכל פעם שהטיסה שלי חזרה ממריאה יש לי צביטה קטנה בלב, אבל אני מתנחמת בשלטים שאני רואה בעברית, ערבית ואנגלית: go in peace. וזה כי אני יודעת שאני עוד אחזור."
שחר
"בתור סטייליסטית החלום שלי תמיד היה לעבור לניו יורק. בדיוק חודש אחרי שהחיים של מדינה שלמה השתנו לנצח עליתי על טיסה להגשים את החלום הזה. ברגשות מעורבים, בתחושת פחד כשאזעקות מלוות כל צעד בדרך לשדה כאילו מזכירות לי שאני אמנם טסה אבל משאירה את הלב שלי במדינה שתמיד תהיה הבית שלי, לא משנה איפה אני חיה".
טלי
טלי עברה לניו יורק יחד עם בן זוגה והכלבה שלהם, סופי. עם פרוץ המלחמה הם טסו לארץ. כעת הם חזרו לניו יורק.
