צריך לראות | האופנה של בלייד ראנר

פינה מאוירת המוקדשת לתלבושות הכי אייקוניות מהסרטים ולהשפעה שהיתה להן על עולם האופנה. מאיירת: Yanori

מציאות דיסוטופית, רובוטים אנושיים מתוחכמים, אמירה אופנתית ודריל האנה אחת – זאת כבר התחלה טובה, אבל בלייד ראנר, שהוצג לראשונה ביוני 1982, הוא לא רק עוד סרט מצוין, אלא כזה שגם בגיל 40 (כמעט) מצליח לשמור על מעמדו כאחד מסרטי המדע הבדיוני החשובים בהיסטוריה הקולנועית. הגאונות שלו היא גם ביכולת להעלות לדיון שאלות קיומיות ואנושיות בסיסיות וגם בשינוי הצורה בה אנחנו מסתכלים על סרטים עתידניים (בזכות שילוב סגנוני חדשני לזמנו, בין מד"ב לפילם נואר), אבל לא פחות חשוב מזה – הייתה לו השפעה נרחבת על עולם התרבות והאופנה לאורך השנים. בסופו של דבר, מעטים הסרטים שמצוטטים ככה על ידי בכירי המעצבים בעולם ומצליחים לספק השראה יצירתית גם עשורים אחרי שהגיחו לעולם.

עלילתו של הסרט מתרחשת בעתיד הלא רחוק, הלוא הוא 2019, ובדומה ל"בחזרה לעתיד" לפניו, גם רידלי סקוט, במאי הסרט, קצת הפריז באופן בו דמיין את העתיד הדמיוני שהוא כבר העבר שלנו. אבל זה ממש לא העיקר, כי הוא כן הצליח לגעת בנושאים רלוונטיים גם לנו, כמו הנדסה גנטית, התחמשות גרעינית, התחממות גלובלית ועוד. 

בלייד ראנר התבסס באופן די חופשי על ספרו של פיליפ ק. דיק, “האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?” מ־1968. הוא עוקב אחרי ריק דקארד (האריסון פורד), סוכן מיוחד של הבלייד ראנרס, יחידה אנושית מיוחדת שתפקידה לתפוס רפליקנטים (רובוטים מתוחכמים בדמות אדם, שנאסרה עבודתם על פני כדור הארץ). במהלך המשימה פוגש דקארד את רייצ'ל, רפליקנטית מתקדמת שמאמינה שהיא אנושית. הקשר בין השניים מצית שאלות פילוסופיות על אנושיות, אהבה והקיום שלנו בעולם.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by (@bicentactualidad)

הסרט מתרחש בתוך לוס אנג'לס העתידית – מקום נואש ופרנואידי, בודד ומנוכר, שרוי בערפל כבד, מואר באורות ניאון צעקניים ונראה כאילו עבר עליו אסון כלשהו. האווירה הקודרת היא כר פורה להברקות ולאמירות אופנתיות נועזות, ובאמת, הסרט מצטיין בהן. 

כדי להבין את הגישה האופנתית שלו צריך לזכור ש"בלייד ראנר" הוא אמנם סרט מדע בדיוני, אבל מבחינה קולנועית הוא מתאים יותר לסגנון ה"פילם נואר" ("סרט אפל" בצרפתית), קטגוריה אפלולית של סרטי פשע המאופיינים בסגנון ויזואלי ייחודי. לכן, יש דגש רב גם על התלבושות, שחושפות ומדגישות את העלילה ואת התפתחות הדמויות בצורה מסוגננת ואלגנטית.

הגיבור הפילם נוארי הוא זאב בודד, ציני, מורכב ועמוס במאבקים פנימיים. דמותו של דקארד, הגיבור, נבנתה בהשראת אותם גיבורים של שנות ה-40, כמו הנץ ממלטה או קזבלנקה. הוא לובש וריאציה על מעיל גשם, מאובזר בכיסים גדולים (מעיל שעוצב לראשונה על ידי ברברי Burberry במלחמת העולם הראשונה, כמעיל צבאי).

 

מי שגונבת את ההצגה האופנתית בסרט היא פריס, רפליקנטית זונה מהמעמד הנמוך ביותר, וגם דריל האנה בתפקיד הקולנועי הראשון שלה. פריס, בסגנון פאנק אייטיזי עתידני, עם בגדים קצרים וקרועים, קולר, פאת קארה בלונדינית ואיפור פנים כבד, יצרה אופנה משל עצמה והיוותה רול מודל אופנתי עוד שנים אחר כך. 

דמותה של פריס היוותה השראה לז'אן פול גוטייה, כשבשיא בתצוגת הקוטור העתידנית שלו ב-2009 העלה לבמה דוגמנית בפאה בלונדינית ובאיפור זהה:

 

אבל לא רק פריס, גם דמותה של רייצ'ל (בגילומה של שון יאנג), הגיבורה המיוסרת, היא חתיכת השראה אופנתית. דמותה בנויה כגיבורת פילם נואר קלאסית, היישר מהסרטים של שנות ה-30 וה-40. שיער אסוף בהידוק (תסרוקת שנקראת pompadour), ליפסטיק אדום, מראה נוגה ובעיקר – חליפות כתפיים מרובעות מבד נוקשה ומעילי פרווה כבדים, המשלימים לוק מאופק ורחוק.

מעצבי התלבושות של הסרט, Charles Knode and Michael Kaplan, סיפרו שבעיצוב דמותה של רייצ'ל הם הושפעו בעיקר מסגנונו של מעצב התלבושות הנודע, אדריאן (Adrian), שעבד עם כל הדיוות של תור הזהב ההוליוודי ועיצב תלבושות עבור יותר מ-250 סרטים. אחד החידושים המיוחסים לו היא החליפה עם כריות הכתפיים, שאדריאן הביא לסצנה הקולנועית של הוליווד. 

חליפת הפסים האפורה של רייצ'ל נתפרה בשיטתו האהובה של אדריאן – שילוב של חתיכות בדים בצבעים שונים ליצירת דגמיות המשמשת להדגשה של סילואט הכללי של הבגד. כריות הכתפיים, המותניים הצרות, חצאית העיפרון – סילואט שקיבל חידוש ב"בחליפת הכוח" של שנות ה-70 וה-80 והודות לבלייד ראנר קיבל אינספור פרשנויות אופנתיות. למשל אלכסנדר מקווין, שב-98 הקדיש קולקציה שלמה לחליפה המפורסמת של רייצ'ל, או גארת' פיו (Gareth Pugh), שב-2006 השתמש באלמנטים של פילם נואר וסילואטים הלקוחים מדמותה.

רוי באטי הבלונדיני (רוטגר האוור) היה המנהיג הכריזמטי של הרפליקנטים. לבושו הושפע מדמותו של מרלון ברנדו  בסרט "הפרא" (1953). בנוסף הוא רמז על האופי הצבאי של דמותו, בזכות אלמנטים כמו דמוי-דרגות על החולצה, פסים אדומים על המכנסיים והחגורה של המעיל.

איזה עוד מעצבים התכתבו עם הסרט בקולקציות שלהם? המון. כמה דוגמאות:

ויויאן ווסטווד היתה הראשונה, כשכבר בקולקציה שלה ב-83 השתמשה בתמונות סטילס מהסרט בהדפסים על הבדים. בנוסף, המעיל השקוף של זורה (רפליקנטית רצחנית וגיבורה נוספת) הופיע כאלמנט דומיננטי בקולקציה של פראדה משנת 2002:

כמוהן, גם ראף סימונס השתמש בסצנת צ’יינהטאון מתוך הסרט כהשראה לתצוגת האופנה של 2018 – אורות ניאון, מטריות וגשם. לדבריו, בלייד ראנר שימש כמקור השראה אמוציונלי, נרטיבי וויזואלי עבור הקולקציה כולה.

 בניגוד להרבה סרטי מדע בדיוני אחרים, האופנה של בלייד ראנר לא משתמשת בקלישאות. היא מקורית, יצירתית ומהווה חלק מרכזי בעלילה ובהתפתחות של הדמויות. לנו לא נותר אלא להתרשם ולחפש עוד ועוד קריצות אופנתיות של מעצבי-על לסרט. אין באמת סוף לחידושים ולפרשנויות שלהם.