בהתחלה הכחשנו, אח"כ כעסנו ורגע לפני שעברנו את כל שלבי האבל הבנו שהקיץ אנחנו פה בארץ. ותכל'ס? זה היה יכול להיות ממש נחמד אם לא כולם היו פה איתנו, כי וואלה – נהיה קצת צפוף. בשבועות האחרונים מתפוצצות קבוצות הוואטסאפ השונות מהמלצות על מקומות "סודיים" ולעתים נדמה שכבר לא נותרה אף פינת מפלט פנויה.
אבל אל יאוש, כי עדיין נותרו בשטח הקטן שלנו כמה פנינים. אז במקום לדבר ארזנו את הנעליים ויצאנו למסע מאויר בין כמה פנינות גלויות וחבויות של שקט ושעשועים:
עין חרמון
טבילת רגליים מרעננת בברכה עם נוף צפוני שנראה כמו חו"ל (כי הוא באמת חו"ל):
נעליים של יוקו אימנישי בעין חרמון
המשכן לאומנות בעין חרוד
אוספים מעולים ותערוכות מתחלפות של מגוון אומנים ישראליים – תמיד מעניין לנו במוזיאון הצפוני:
נעליים של AS98 במוזיאון עין חרוד
טיול מדרגות בחיפה
ולא רק בגלל חיטוב שרירי הישבן… אנחנו מכורים לעיר הזאת! (תבואו אחרי לבקר אותנו במרכז חורב):
טיול מדרגות בחיפה עם סניקרס ארו
שוק הפשפשים בחיפה
ברלין – אאוט, חיפה – ברור שאין. ויש מציאות מצוינות:
כפכפי שוץ בשוק הפשפשים של חיפה
מעגן הדייגים בג'סר א־זרקא
כי אם אין סיני, זה הכי קרוב שנגיע לשם:
כפכפי רפייה של ג'פרי קמפבל בג'סר א־זרקא
מוזיאון הטרקטורים:
כן, צריך אולי איזה ילד בין הידיים כתירוץ, אבל טרקטורים תמיד עשו לנו את זה (במיוחד על סוליות הנעליים). יש מגוון מוזיאונים כאלו בכל הארץ, רק תבחרו:
סנדלים של יוקו אימנישי מבקרים במוזיאון הטרקטורים
גן יעקב
תל אביביים ותל אביביות לא תמיד אוהבים להתרחק מהבועה. אז הנה, חלקת אלוהים קטנה ממש בלב שלה:
כפכפי לולה בגן יעקב
גשר יהודית
השמועות אומרות שבזמן האחרון הפרברים התל-אביביים פורחים. אולי זאת הקורונה ואולי זה גשר יהודית, שגורם לגבעתיים להרגיש קצת כמו ברוקלין:
סנדלי שוץ שהם כמו גשר
מנזר השתקנים
כשאנחנו חושבים על אוגוסט נהיה לנו רעש בראש. מזג האוויר הירושלמי עושה חצי מהעבודה, המנזר משקיט את השאר:
סניקרס גולה עם שקט פנימי וחיצוני במנזר השתקנים
ים המלח
העץ המפורסם כבר לא שם, אבל הקסם בהחלט כן (וזה טוב לעור הפנים):
מיולז של ג'פרי קמפבל בים המלח
חופשה נעימה, תביאו מתנה!
תגובות מפייסבוק
