כתבה: הילה רגב, איור: דנה ברנר
במרץ לפני שנה התייצב הארי סטיילס על במת טקס הגראמי כשהוא לבוש בבלייזר צהוב של גוצ'י וצעיף נוצות בסגול לוונדר. סטיילס (יליד 1994), היה אמנם היה רק בן שנה כשהסרט "קלולס" יצא לאקרנים, אבל המחווה לשר הורוביץ' נראתה הולמת. אחרי הכל, מדובר בסרט ניינטיז מובהק שהשפעותיו האופנתיות הן חלק מובהק בארון הטרנדים הנוכחי. סטיילס ידוע בתור קובע מגמות חד ועירני ונדמה שלמסיבה הזו הוא הגיע בדיוק בזמן. פעימות העשור שהביא לנו את הגראנג', פמלה אנדרסון, באפי ציידת הערפדים וסקס והעיר מורגשות בכל פינה תרבותית. של האינטרנט ומחוצה לו. בין אם מדובר בסרטי דוקו על בריטני ספירס או מוניקה לוינסקי, שממסגרות מחדש את אירועי אותן שנים מהזוית הפמיניסטית, או בסדרות טלוויזיה כמו 'אופוריה' או 'שנות הירח' האפלות ששואבות את האסתטיקה הפנימית שלהן מהניינטיז, ועד למסלולי האופנה שמחזל"שים שמלות סליפ עם כתפיות ספגטי, צ'וקרים ומכנסי ג'ינס רחבים עם מותן נמוך (האימה!). נדמה ששלושים שנה אחרי, שנות התשעים הן רלוונטיות מתמיד.
View this post on Instagram
המצעד שערכה 'כאן' בנובמבר האחרון, בו נבחרו השירים הכי טובים של שנת 1991, אולי השנה הכי משמעותית במוזיקה לדור שלי, היה כמו לבלוע גלולת קסם ולחזור לגיל ההתבגרות. בקבוצת הפייסבוק השוקקת "זה לא יושב בול" שעוסקת בסחר בין פריטים חדשים ומשומשים, שרשור נעלי ד"ר מרטינס (מקורי, בטח שמקורי) תמיד מקפיץ את רמת האינטראקציות. שער ההארפר'ס בזאר שהראה את ניקול קידמן במיקרו מיני וחולצת בטן, מחווה נאה לאסתטיקה של הניינטיז שביכרה את סגנון חצאיות הטניס של ראלף לורן וגרבי ספורט שמתוחים עד הברך, הפך להיות אחד השערים המדוברים של השנה החולפת. וסרטונים שברקע שלהם מושמעת מוסיקה משנות התשעים ולמצולמים אסור לזמזם אותה (!!) הפכו להיות אתגרי לייקים בטיקטוק. נדמה שלאן שלא נסתכל, בארון, בטלוויזיה או בפיד, שנות התשעים נמצאות בכל מקום. אבל למה זה קורה? ויותר חשוב, למה זה קורה דווקא עכשיו?
@motionless_syd I dont know -ethan #foryou #emotrash #emo #weirdo #makeup #alternative #90ssong #90skids ♬ 90s music challenge – Jo Johnson
נתחיל בברור מאליו – כל מי שהיה מתבגר או מתבגרת בשנות התשעים הם כעת סביב גיל ארבעים ונמצאים בשיא הקריירה המקצועית שלהם. מה זה שיא? זה אומר שהם מקבלים את ההחלטות. ואם הם עובדים במקצוע שיש לו השפעה כמו עורכות אופנה, מעצבי אופנה, מנהלי אולפנים ורשתות סטרימינג, עורכי מוסיקה ומנהלי סושיאל – יש סיכוי טוב שהם ירצו לבטא את הטעם האישי שלהם. ומתי הטעם האישי שלהם התעצב? מול MTV ומשמר המפרץ. כשקורט קוביין ברקע ובריטני ספירס עם חצאית קפלים של נערה מתבגרת. עכשיו מילא שזו הסחורה שהם מציעים (ובסך הכל עושים מה שכל דור עשה לפניהם) אבל למה יש לה קונים? למה ילידי דור הזד, צעירים שהתבגרו על ברכי הסושיאל מדיה ונולדו עם סלולר ביד, יהפכו את 'חברים' לסדרה הכי נצפית בנטפליקס? למה הניינטיז בכלל מעניינות אותם?
השנתיים האחרונות של מגיפה עולמית והתחזקות המודעות לגבי משבר האקלים יצרה זעזוע בקרב הילדים שנולדו אחרי שנות התשעים. הם מתבגרים לתוך עולם ללא רשת ביטחון פיננסית עם חובות סטודנטיאלים ועומס קיצוני של דימויים ותרבות מקוטבת בעידוד הרשתות החברתיות. וכשקשה – פונים למה שמוכר, למה שמנחם. למה שפשוט. לפחמימות ולגלידה. אבל גם לקודים תרבותיים שהיו פה לפני הטרולים ברשתות החברתיות ובתי ספר שעולים בזום. מחקרים מעידים שהדור החדש משווע לחזור למציאות המדומינת והנוסטלגית של שלנות התשעים. לפני שהאינטרנט היה בכל מקום. כשהיה ביטחון בעתיד ואינטראקציות חברתית מחוץ למסך הקטן. הפריחה הכלכלית של אותן שנים ובעיקר היציבות שלה, הם משהו להתגעגע אליו בעולם שבו הבורסות מתרסקות וטנקים שועטים ברחובות אירופה. במובן מסוים, אימוניות ספורט בצבע ניאון ומשקפי שמש בסגנון המטריקס הופכים עבור הדור החדש לקרקע בטוחה. בסגנון "איזה כיף היה אז, כשהארי פוטר היה גיבור תרבות, פילטרים היו רק בקפה והאינטרנט לא היה בכל מקום". נוסטלגיה היא תמיד מדומינת, געגוע לעבר שלא התקיים באמת. אבל עבור הדור הנוכחי הכמיהה לניינטיז היא סוג של אואזיס בעולם שהשתגע.
