כתבה: הילה רגב, איירה: דנה ברנר
מדי חודש תנסה הילה רגב להפוך לאדם טוב יותר בעזרת ספרי הדרכה רבי מכר. והחודש – האם תצליח להפסיק להתנצל?
רייצ'ל הוליס נראית כמו נערת 'תגלית' שהצליחה בחיים ולכן אני שונאת אותה עוד לפני שקראתי מילה אחת שהיא כתבה. גווני הבלונד-תות המדויקים, הסטיילינג המוצלח. יש לה אפילו טבעת שחמדתי פעם אבל כל כך התקמצתי עליה שבסוף קניתי חיקוי זול שכמובן השחיר לי את האצבע עד לרמת חדר מיון. כן, רייצ'ל הוליס הרבה יותר מוצלחת ממני והיא יודעת את זה. בגלל זה היא זו שכתבה רב מכר על איך נשים צריכות להפסיק להתנצל ("מספר אחד ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס!") ואני קוראת אותו בתיעוב עצמי בעודי חופרת את דרכי החוצה מצנצנת נוטלה. אם רייצ'ל הוליס הייתה רואה אותי עכשיו היא הייתה מנענעת בעדינות בשיער הגלים טבעיים ב-200 דולר שלה, לוקחת ממני את הכפית, טוב, את הכף, ואת הצנצנצת. מניחה אותם בצד ואומרת לי: "די עם התירוצים האלה הילה, את לא באמת שונאת אותי. את שונאת את עצמך".
וכל מילה שלה תהיה אמת.
"תפסיקי כבר להתנצל" (הוצאת אגם, 2021) , תרגום פשוט מדי לשם המקורי "גירל, תפסיקי להתנצל. תוכנית נטולת בושה לאמץ ולהשיג את מטרותייך" הוא ספר עזרה ראשונה מסוג מוטיבציה. כמו פוסטים בפייסבוק שכל משפט שלהם מסתיים בסימן קריאה ואת יודעת, פשוט יודעת, שיש מישהי מאחורי המקלדת שפשוט צועקת לעצמה את המילים שלה בהתלהבות של המאמנת ליקי מול סלבס עם 12% שומן בגוף, ככה הוא כתוב. "נשים, במיוחד, אכזריות מאד כלפי עצמן, ולעיתים קרובות הן משכנעות את עצמן לוותר על החלומות שלהן עוד לפני שהן בכלל מנסות להגשים אותן. זאת טרגדיה (…) נשים מפחדות מעצמן. אם לא היינו מפחדות מעצמנו לא היינו מתנצלות כל כך הרבה על מי שאנחנו, על מה שאנחנו רוצות מהחיים ועל הזמן שנדרש מאיתנו להגשים את שניהם. תגשימי את הפוטנציאל שלך!". הוליס, כפי שכבר הבנתן, באה כדי להכאיב. בכתיבה שהיא אולי רמה אחת מעל בלוג פופלארי (ולהוליס אכן יש בלוג ואתר) היא שוטחת את משנתה: נשים מכוונות מגיל צעיר לריצוי הסביבה שלהן. להקטין את עצמן כדי שכולם יהיו מרוצים. ההקטנה הזו, סליחה שאני קיימת באמת, הנה מלאך של אבא אגיש לך מים עד לספה שתוכל לראות את בוב ספוג עד הסוף, מובילה לירצוי תמידי של אחרים שמוביל לויתור תמידי על עצמך. על תשוקות, על הגשמה עצמית, לחרדה. הוליס אומרת בפשטות – שילכו כולם לעזאזל, עכשיו זה הזמן להתרכז בך. וכל התירוצים שמשאירים אותך תקועה? אבל אני אמא, אבל אני רעיה, אבל עכשיו זה לא זמן נכון, אבל לא מקדמים אותי בעבודה – רק צריך לשחרר אותם והנה את מקבלת עבודה בהייטק, מינוי פוליטי ובעל שיודע להוציא מהמדיח בלי שמבקשים ממנו. קסם.
טוב, האמת שהוליס תפסה אותי ברגע של חולשה. כשההורות יחד עם העבודה המספקת אך הלא מתגמלת שלי נכנסים בי חזק. השאיפה הכי גדולה שלי כרגע היא לישון יותר מחמש שעות ולרפרש את הפיד בזמן שאני בשירותים. "אין לי כוח לשינוי עצמי" אני אומרת למי שהפכה מכתיבת הספר למיליונרית, "אפשר לחזור אלי בסיבוב הבא?". אבל הוליס מכירה נשים כמוני. "בואי נחפור בתירוצים שלך!" היא מציבה לי עובדה במבטא אמריקאי שמתנגן בראש שלי "בואי ננתק אותך מהכוח המאלחש שלהם!". בעזרת סיפורים אישיים ("הייתי משפיענית רשת וטרולים קרעו לי את הצורה בטוקבקים") היא מלמדת איך להאמין בעצמך ולהיות כנה ביחס לחיים שלך. "מה אם הדבר הנכון הוא להיות גאה בעבודתי הקשה ובהישגים שלי ולהפסיק לשחק בקטן?". וואלה, אולי באמת הגיע הזמן להפסיק לשחק בקטן? אולי אני יכולה יותר?
כשמגיעים לפרק שאני אוהבת לקרוא לו "יש לך מלא זמן, פשוט לא התעוררת מספיק מוקדם" מייעצת הוליס איך לארגן טוב יותר את השבוע שלך כדי להגשים את המטרות שלך. כן, הוזכרו שם המילים 'חמש בבוקר' אבל גם להכין ציר זמן ולוח זמנים חדשים ואיך לתאם יומנים בגוגל עם הבעל. לא תורה מסיני (או משהו שלא נעוץ כבר בפינטרסט שלי) אבל המסר הוא ברור – יש לך זמן הילה, אל תחכי ליום מיוחד לפנות זמן. פשוט תפסיקי לעשות עכשיו מרתון של 'ילוסטון' וקומי. ואז קמתי! והכנתי לי קפה! וישבתי לכתוב את הטור הזה שמחכה לי על המחשב כבר שבועיים אבל למי יש זמן. "זה עובד!" אני חושבת לעצמי בעודי מקלידה "הנה, אני משתנה. אני קמה. אני פועלת. שיט, אני צריכה לעשות הזמנה מהסופר! שיט שיט שיט לילדה יש מסיבת סיום השבוע ולא קניתי עדיין את כל מה שצריך! אני האמא הכי גרועה בעולם"
וזו הנקודה שהוליס באמת תפסה אותי. פרק שלם היא הקדישה למאבק בין הרצון להגשים את עצמך לרצון להיות אמא טובה על כל רגשי האשם שמתלווים לזה (אצלי למשל זה לבחור בעבודה אחרת שתעלים אותי מהחיים של הילדות כפי שהתרגלו עד כה). "אשמה אמהית היא בולשיט!" היא קובעת "אשמה אימהית לא הופכת אותך לאמא טובה יותר, היא לא מסייעת לך להשתפר. היא רק מחלישה. היא הרס עצמי. היא רק גורמת לך לפקפק בכל מה שעשית או שאת עושה או שאת עשויה לשקול לעשות בעתיד". הוליס, אני חושבת שאני מאוהבת. השורה הזו ריככה כמעט את כל ההתנגדות שלי להטפות האינסטגרם שלה. השינוי הושלם. קראתי את "תפסיקי לבקש רשות" והנהנתי. רשמתי פתק על המקרר "אני שאפתנית ואני גאה בזה". ביקשתי עזרה. אמרתי 'לא' יותר ממה שאמרתי אי פעם ולא עירבתי פחמימות בעניין (כי לפחמימות לא אומרים לא!). השינוי מגיע. אולי לא היום. אולי לא מחר. אבל להוליס המעודדת הבלונדינית, משפיענית הרשת, אישה שכותבת משפטים שמסתיימים בסימני קריאה מהדהדים למרות שהם לא צריכים, הגיע הזמן להפסיק להתנצל. אני אקח את הנוטלה הזו בחזרה תודה.
View this post on Instagram
