"התאהבתי בטיולים מאז שביקרתי בפעם הראשונה בדרום אמריקה. ראיתי שם צורות שונות של חיים ותרבויות וזה פתח לי ערוץ חדש בראש. שאלתי את עצמי – אולי מתאים לי משהו אחר?".
אני נורא אוהבת את הארץ. זה הבית שלי, המשפחה שלי והשורשים שלי. יחד עם זאת, כבר הרבה זמן קרץ לי לנסות אורח חיים קצת יותר רגוע, משהו שהוא לא רק עבודה-בית-עבודה. בהתחלה הרעיון היה לעבור לפורטוגל, אבל אז התחילה הקורונה ופורטוגל סגרה את שעריה. זאת הסיבה שהגעתי לפנמה. מאז, התאהבתי בים, בגלישה, באנשים, בשקיעות ובזריחות".
כמו הרבה דברים בשנים האחרונות, גם את הצלמת ספיר קוסא גילינו באינסטגרם. החופים המשגעים של פלאיה ונאו שבפנמה, שם היא חיה ועובדת בשנים האחרונות, כבשו אותנו, יחד עם הפרי-ספיריט המשכר של ספיר עצמה. את התמונה המוח שלנו כבר השלים לבד – ידענו שאנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות כשהיא בביקור בישראל כדי לצלם אותה עם קולקציית הקיץ של סולט+אמבר, שהיא כל כולה חופש, סלואו ליבינג ואהבה לכדור הארץ.
נפגשנו איתה עם ב"לה ריאד מימי" בבאר שבע, בית אירוח בסגנון מרוקאי שכל פינה שלו יותר פוטוגנית מהשנייה, וצילמנו אותה בזמן שהיא צילמה את הנעליים עצמן. רגע לפני שנפרדו דרכנו, ציידנו אותה לדרך עם דגמים נוספים ואיחלנו לה בהצלחה בטיסה חזרה לפנמה.
"אורח החיים בפנמה יכול להיות רדום לפעמים, אז אני מגיעה לתל אביב והקצב שלה מאזן אותי. זה היתרון בצילום – אני יכולה לעבוד איפה שאני שאני רוצה, כך שכל ביקור בארץ גם מלווה בעבודה, זה הכי כיף בעולם".
אחרי שהתאקלמה חזרה בפנמה, קיבלנו מספיר צרור תמונות מטריפות חושים: אננס שנחתך רגע אחרי שנקטף; גולשות אחרי האדרנלין של גל סוחף במיוחד; ילדים מפריחים פנסי נייר בלילה – רגעים קטנים של חיים ללא דאגות מיותרות, בלי מטען עודף וכמעט בלי נעליים.
"זה מדהים לגור קרוב לים. כולם מכירים את כולם ויש תחושת ביטחון. מצד שני, זה כמו לחיות בקיבוץ. זה כל הזמן אותם אנשים וכולם יודעים הכל על כולם. אבל לומדים לחיות עם זה לאט לאט. סגנון החיים הזה לא מתאים לכולם. יש פה מרחב מאוד גדול להתבוננות פנימית ויש פה רגישות גבוהה יותר לדברים. אין לנו את הסחות הדעת של העיר, כך שאם יש משהו שצריך להתמודד איתו, פשוט מתמודדים. לפעמים זה מבורך ולפעמים זה מאתגר וקשוח".
על סגנון הצילום שלה ספיר לא יכולה להתחייב. "אין לי סגנון צילום אחד שמזוהה איתי. יש שיגידו שאני מבלבלת את המוח, בתכלס זה גם קצת נכון, כי הצילום שלי משתנה ומתפתח עם ההתפתחות האישית שלי. אני אמנית פרילנסרית שבוחרת בכל יום להתפרנס מהאמנות שלה ולכן הכל הולך יד ביד. אני זה הסגנון שלי, הראייה שלי ותפיסת המציאות שלי, שהיא ייחודית לי".
ומה היא נועלת כשהיא מסתובבת לה על חולות החוף וברחובות העיירה הציורית? "לרוב אני יחפה, אבל כשצריך – אז נועלת כפכפים ואם אני במוד להשקיע – אז סניקרס".
לחשבון האינסטגרם של ספיר, הקליקו כאן
לקולקציה המלאה של סולט+אמבר, עכשיו בסופעונה >>