כתבה: נעמה גל, איירה: טל בן מנחם
פרשנות מאוירת לחלומות שיש (כמעט) לכולנו. והפעם: בחזרה לבית הספר התיכון.
את התיכון סיימתי לפני 20 שנה. בגרות מלאה וכל הטררם, אפילו סיימתי עם ממוצע לא רע, כזה שהיה אולי יכול לפתוח לי כמה דלתות אם הייתי טורחת לדפוק עליהן.
עם תנאי פתיחה כאלו יש משהו אחד שלא ברור לי – איך לפחות פעם בחודש אני חולמת שאני שוב צריכה לעשות בגרות במתמטיקה? בחלומי אני בת ה-30 פלוס יושבת שוב בכיתה התיכונית שלי ומולי לוח עמוס נוסחאות, שאותן אני אמורה לפתור. ולאף אחד לא אכפת שאת הבגרות שלי כבר קיבלתי ואף אחד לא מבין שאני קצת גדולה מדי בשביל זה. ותבינו, הנוסחאות האלו עבורי הן כמו מתכון לביף וולינגטון, אין לי התחלה של מושג מה עושים וגם לא מה אמור לצאת בסוף.
איך הגעתי לכאן (אני שואלת את עצמי בחלום)? משהו לא מסתדר, הרי אני כבר בת 38 וסיימתי את התיכון מזמן. ואני ומתמטיקה? מזמן לא מסתדרות. אני לא יודעת לעשות חילוק ארוך, אני בקושי מצליחה לחשב נכון את האחוזים בהנחות על הנעליים, ומזמן שכחתי מה זה סינוס או קוסינוס. את 4 היחידות שקיבלתי אני שומרת בארון מכל משמר, שאף אחד לא יתבלבל ויחליט שבעצם לא מגיע לי כבר.
אני לא יכולה לתאר לכם את האימה שאוחזת בי. בשלב זה של החלום אני כבר ממש לחוצה (שקר, באתי עם החרדות מהבית). אני מנסה לחבר ולחסר ולחפש איזה סימן מוכר של כפל או חזקה. שמישהו לפחות יגלה לי את סדר הפעולות ההגיוני ואני אמשיך משם. אבל הניסיונות שלי חסרי סיכוי, אני כישלון וייקחו ממני את תעודת הבגרות. אני לא אצליח לעבור שוב את המבחן לעולם. יפטרו אותי מהעבודה וייקחו ממני את התארים האקדמאיים (כן, יש לי שניים) ואני אעבוד כקופאית באיזה דוכן מזון מהיר, שגם בו אני לא אחזיק מעמד כי התבלבלתי בספירה של הקופה. זוועה.
אני אולי ישנה אבל השדים שלי? כולם מתעוררים עכשיו: החרדה שלי מכישלון (אני? מה פתאום? אני הנכשלת הכי מצליחה שאני מכירה. אני אלופה בכשלונות ואוכלת אותם לארוחת בוקר) וגם הפחד מאובדן שליטה קופץ לביקור. ובעיקר, הידיעה הכל-כך ברורה הזאת שאני פשוט לא אוהבת מתמטיקה. למה החלומות שלי אלופים בלזהות דברים שאני לא אוהבת?
ואז אני מתעוררת. אנחת רווחה, אפשר להירגע. אף אחד לא ייקח ממני את התעודה או את החיים שבניתי מאז אותו מבחן. אני בסדר, עברתי את זה והמשכתי מזמן בחיי. אז למה בעצם? מה היה שם בכיתה המתפרקת עם מאווררי תקרה מטים ליפול ולמה אני חוזרת לשם שוב ושוב בסיוטים שלי?
אולי אם הייתי יודעת הסתברות הייתי מביאה קצת סטטיסטיקות על אחוז האנשים שחולמים את זה ומה הסיכוי שלך להיות אחת מאיתנו, אבל בטח כבר הבנת, ההסתברות שאצליח לעשות את זה קטנה מאד. פעם הבאה אני מזמינה חלום על בגרות בספרות!
ועכשיו, מילה מהפרשנים (ד"ר גוגל, אבל לא רק):
מסתבר שחלום מסוג "המבחן האבוד" או "חזרה לתיכון" נפוץ מאד בעולם המערבי. החלימה מתמקדת במקצוע שאתגר אותנו במיוחד, אבל כזה שבסוף סיימנו בהצלחה, לכן אין פלא שרבים מאיתנו חוזרים דווקא אל המתמטיקה הארורה.
החלום יכול להופיע בורסיות שונות אבל אותנו עניין להבין את אותם חלומות ספציפיים בהם המבוגר.ת שאנחנו פתאום שוב בכיתת המתמטיקה בתיכון. והאמת היא שהרשת מלאה בתיאורים של רופאים, נשות עסקים ועוד, שפתאום בגיל 40, 50 או 25 מצאו את עצמם מול מורה שכבר שכחו את שמה.
למעשה, המתמטיקה היא רק מטאפורה לאתגר שיש לנו בהווה, סוג של מבחן שעדיין לא עברנו ואין לנו את הביטחון ביכולת שלנו להתמודד איתו פייס טו פייס. אז במקום להתמודד ישירות, המוח החכם שלנו בוחר אתגר אחר, מוכר, כזה שכבר פתור אצלנו בראש. ברוב המקרים החלום יופיע לפני תחילתה של התמודדות עם אחריות חדשה ולא מוכרת או ממש בשיאה. לעתים הוא יופיע גם לאחריה, בעיקר אם נכשלנו באתגר ודרושות לנו דרכי התמודדות.
תיאוריה נוספת מתייחסת להרגשה ששופטים אותנו. ההרגשה המעצבנת הזאת שמישהו דורש מאיתנו תשובות או לקיחת אחריות, ושאנחנו פשוט לא מצליחים לעמוד בציפיות. זאת תחושה שקשורה לחוסר ביטחון וערך עצמי, בעיקר בעולמות של קריירה אבל לא רק.
בסופו של דבר, רוב התיאוריות מייחסות את החלום לתקופות של לחץ וחרדה בחיים, במיוחד אם בחלום יש צורך לעמוד במבחן. המתמטיקה רק בדמיון שלנו, אבל הרגשת הלחץ שלפני המבחן אמיתית לגמרי. עכשיו האתגר הוא למצוא באיזה מבחן המיינד שלנו חושב שהוא ולהתמודד איתו.
שיהיה בהצלחה ולא להעתיק!
