אימון גופני. או כמו שאני קוראת לזה: שעה אחת, שלוש פעמים בשבוע, נצח. בעצם, על מי אני עובדת? 45 דקות ברוטו, מקסימום פעמיים בשבוע, נצח נצחים. לא משנה מה יקרה, אני לעולם לא אצליח לאהוב את זה. אני עושה כי צריך, ואין ברירה אלא להודות – אני הילדה הכי גרועה בכיתה, תמיד הייתי.
בתור ילדה לא הייתי מלכת הכיתה אבל כן הייתי זאת שנפלה אחרי שנתקעה ברגליים של עצמה. אני חסרת קואורדינציה, יש לי שרירים ממרגרינה וסיבולת לב ריאה של קשיש מעשן. מקסימום הספורט שאליו אני רגילה זה ריצה בג'ים מול היפים והאמיצים או יוגה. לא היוגה הדינאמית חלילה, זאת שלא זזים בה, רק נושמים.
הפינה המאוירת
