כתבה: יעל רוזנוולד יניב
"האין את יודעת שאת עובדת במקום שפרסם את כמה מהאמנים הגדולים ביותר של המאה הזו? …ומה שהם עשו, מה שהם יצרו, היה גדול יותר מאמנות, כי את יכולה לחיות את חייך בתוך היצירה שלהם". ("השטן לובשת פראדה")
אם תריצו את השאילתא "האם אופנה היא אמנות?" בגוגל, תקבלו מעל ל-5 מיליארד תוצאות, שכל מטרתן היא להגיע למ.ש.ל כי ברור שכן. כשחושבים על כמויות היצירתיות והביטוי האישי של נפש המעצב שנכנסים לכל בגד, אפשר להשוות בקלות את מסלולי התצוגות לערב שירי משוררים, תערוכה חדשה או הקרנת בכורה מדוברת.
עולם האמנות "הקונסרבטיבי" מהנהן במרץ. ציירים אימפרסיוניסטים קיבלו השראה מבדי הטול והתחרה האווריריים בהם השתמשו מעצבי שלהי המאה ה-19; פבלו פיקאסו שילב כוחות עם גבריאל (קוקו) שאנל בעיצוב עבור הבלט הרוסי; אחת מהיצירות האייקוניות של איב סאן לורן, נוצרה בשנת 1965, כשעשה שימוש ביצירתו של אחד מאבות המודרניזם, הצייר פיט מונדריאן, עבור קולקציה בת 6 שמלות בגזרת A.
גם תערוכות האופנה מציגות, ככל שעובר הזמן, קשר הדוק יותר ויותר עם עולם האמנות. אם בעבר התערוכות האלו הציגו בגדים כאלה ואחרים סביב נושא מסוים, הן הופכות היום להזמנה רב-חושית להיכנס לעולם אחר, לחוויה שלמה. בתערוכה שהוקדשה לאחרונה לכריסטיאן דיור, למשל, פסעו מבקרי התערוכה הישר לתוך אטלייה המעצב, כפי שנשתמר מאז שנות ה-50 של המאה העשרים.
מתוך התערוכה Tim Walker: Wonderful Things
בימינו, הגשר בין אופנה לאמנות מעולם לא היה יציב יותר. תערוכה חדשה במוזיאון הלונדוני V & A, מזמינה את מבקריה לצעוד הישר אל עבודתו של צלם האופנה טים ווקר.
"מתחילת דרכי, הדבר שעניין אותי באמת לא היה אופנה. מה שעניין אותי היה אנשים. צילום אופנה איפשר לי להתעמק בחלומות ובפנטזיות, וזה מה שאני אוהב בו".
כילד שגדל בשנות השבעים של המאה הקודמת, במחוז דבון הציורי, טים ווקר היה בטוח שעל אף משיכתו לצילום ועולם האופנה, הוא ממש לא מוזמן לקחת בו חלק, כמי שלא מכיר אף אחד במקום בו קורית כל האופנה הזו – לונדון. ובכל זאת, עם גמר לימודיו הוא הצליח להשיג התמחות נחשקת באצירת ארכיון ססיל ביטון, במשרדי ההוצאה לאור של קונדה נאסט.
"בהתחלה רציתי להיות סטייליסט וכותב והתעניינתי בבגדים – אף פעם לא עניין אותי הצד הטכני של הצילום".
ובכל זאת, צילום הפך להיות הכלי שנתן ביטוי לכל אלה.
צילום: טים ווקר
אצירת הארכיון של ססיל ביטון העניקה כזו השראה, שווקר החל ללמוד צילום במכללה נחשבת. כשסיים, לאחר פרק זמן של עבודות עוזר צלם קטנות יותר, עזב את לונדון לניו-יורק, לטובת משרת עוזר-צלם (רביעי. כזה שכפוף פחות או יותר לכל צוות ההפקה ובני משפחותיהם) אצל צלם-העל, ריצ'רד אבדון. השנה היא 1995, ודוגמניות-על לא יוצאות מהמיטה עבור פחות מ-10,000$.
מאבדון למד ווקר איך לביים את הצילום שלו. "דיק (ריצ'רד אבדון – י.ר) היה נותן סיפור….סצנות פשטניות, ילדיות-משהו, שהיו מיידיות מאד". כעבור שנה, כשהקצב החולמני של ווקר לא התאים לקדתחנות הניו-יורקית של אבדון, השניים נפרדו בפיטורין, ואנגליה קיבלה את הצלם-אמן המתהווה שלה בחזרה.
"כשאתה מרגיש התלהבות עזה לברוא חזון שראית בעיני רוחך, אתה מתעלם ממכשולים שבדרך".
עם הניסיון שצבר, קיבל ווקר הזדמנות ראשונה של חובת הוכחה במגזין Vogue. במסגרת ההפקה הראשונה הזו, צילם את הדוגמנית הבריטית איריס פלמר בבית כפר אנגלי טיפוסי, מתגלגלת מערימות קש, צוחקת עם בטבעיות עם אחיה, לובשת ג'קט רקום-שם, בנוהל.
האנגליות הזו תמשיך ללוות אותו לכל אורך קריירת צילום בת יותר משני עשורים.
ההפקה ראשונה של טים ווקר במגזין Vogue
הצילומים אותם יצר טים ווקר מאז סיפרו כולם סיפור. יחד עם צוות הפקה שנבחר על ידו אחד-אחד, בנה טים ווקר פיסות של עולם פנטסטי, עם חיבור כמעט-טבעי לעולם ילדותו.
פרויקטים שאפתניים כצביעת חתולים בצבעי פסטל, בניית בובת ענק ושינויי תנוחתה על הסט, הפקת סטים מתוך "עליסה בארץ הפלאות" או אגדות ילדים אחרות, כל אלה הפכו את הצלם להרבה-יותר-מצלם-אופנה, למספר-סיפורים בתמונות. דוגמניות, מעצבים ושועי עולם נלחמו על הזכות להצטלם בעבורו, והוא חתום על כמה מהזכורים שבצילומים (נגיד, הפורטרט של אלכסנדר מקווין, עם גולגולת, מעשן ומביט במצלמה במבט ישיר, פגיע ומלא משמעות. התמונה צולמה כשנה לפני ששם קץ לחייו).
מתוך התערוכה Tim Walker: Wonderful Things
גם התערוכה שיצר, הגדולה ביותר שהעמיד עד כה, עומדת באותם קריטריונים קפדניים. בתהליך נבירה ארוך ומדוקדק, שנמשך מעל לשנה, ליקט הצלם עשרה אובייקטים מתוך אוספי המוזיאון. אובייקטים ש"הראו את האפשרויות האינסופיות להצגת יופי במשך מאות בשנים". לאחר תהליך הנבירה והברירה, יצר טים ווקר בהשראתם, עשר סדרות צילומים חדשות, עולמות שלמים.
שלוש שנות עבודה שיוצרות גשר בין היבטי אסתטיקה חוצי-תקופות – השחקנית והמוזה, טילדה סווינטון, בחיבור עם קרובתה בת המאה ה-19, המשוררת אדית' סיטוול; ציור זכוכית אינטימי, מקבל אינטרפטציה של קתדרלה מלאת הוד, מוארת באדום; עלה תאנה ששימש להחלת צניעות מעושה על פסל דויד של מיכאלאנג'לו, משמש השראה לסדרת צילומי עירום גבריים בשחור ולבן; "קופסת סודות" שרקמה נערה מהמאה ה-17, שימשה השראה לסדרת צילומי קרוסדרסינג בחלל שכולו טפט פרחוני ורוד.
טילדה סווינטון בצילום של טים ווקר מתוך התערוכה Tim Walker: Wonderful Things
מעבר לערך האסתטי, התערוכה מעלה לדיון גם נושאים כמו מיניות בעולם של MeToo#, מגוון אתני, מגדר, השלכות סביבתיות ופוליטיות ועוד.
הדברים משתנים בעולם האופנה, ובכיוון הנכון, מסביר ווקר. "כל דבר שמגביר ווליום וכולל את אלו שעד כה נחתכו החוצה מהסיפור, מבורך מבחינתי". פחות מבורך מבחינתו, ההשפעות של המדיה החברתית על הדרך בה אנו מציגים את עצמנו, על האמת שאנחנו נמנעים מלהציג. קצב סגירת מגזינים מודפסים ברחבי העולם המערבי מתכתב עם אותה מגמה מדאיגה, בעיניו.
“זו סופה של תקופה", אמר ווקר, "במשך תקופה ארוכה, הייתי כל כך מאוהב בארץ הפיות הזו, שגררתי מתת-המודע שלי, שלא קלטתי כמה כבד הנטל שלה… לצלם תמונות אין משמעו להתאמץ מידיי. זה עניין של לשמור על זה קליל".
תשמרו על זה קליל. ואמיתי.
ועוד קצת השראה מהתערוכה, עם עוד יצירת אומנות תוצרת ג'פרי קמפבל:
משמאל: ג'פרי קמפבל | מימין: עבודה של טים ווקר
