או: איך התחלתי לתעד את הילדה כדי לא להיות בדיכאון אחרי לידה וגיליתי שהערתי את מפלצת התהילה. עכשיו הילדה דורשת סוכן וערוץ יוטיוב משלה. גיא פינס כבר התקשר
כתבה: הילה רגב, איור: יובל סלינגר
"יופי ליה, יופי!" אני קוראת בעידוד בזמן שהצלמת מכוונת את התאורה "עכשיו תרימי את הסנטר. תחפשי את האור. פרצוף שמח. מעולה! מעולה!". הזמן: לפני שבועיים בערך. המיקום: סטודיו לתחפושות במרכז תל אביב. עילת ההתכנסות: צילום סדנת תחפושות עבור כתבה, כשאני על תקן תומך לחימה והילדה מדגמנת. מזה שעתיים הדבקנו, גזרנו והשתוללנו, כמו בתיקיית פינטרסט מושקעת במיוחד וכעת הגיעה הצלמת מהעיתון לתעד את הפלא. תוך שלוש דקות הפכנו מאם ובת חביבות למפלצות התהילה. הילדה איבדה כל עניין בפונפונים ודבק חם והחלה לתת עבודה מול העדשה. אני השתדלתי להכניס את הבטן, לזקוף את הציצי ובאופן כללי לצאת בתמונה רזה וגבוהה. שתי תכונות שאינן מאפיינות אותי במציאות, אבל שמעתי על תוכנה חדשה, נו, פוטושופ.
"פששש" החמיאה הצלמת אחרי שתיעדה שבע מאות אופציות שונות לכתבה שיש בה מקום לאולי, בהגזמה, שתיים. "שמעי, את ממש ציפי רפאלי. ראיתי איך את דוחפת את הילדה, מדהים". חבל שלא תיעדה אותי אחרי הפצצה. תיעוב עצמי ובושה זה נורא מחטב. אל תבינו אותי לא נכון, ציפי היא אגדה ודמות להערצה במעגלים החברתיים שלי. לא כל אחת יכולה לבנות לילדה שלה קריירה בינלאומית של מיליונים. אבל האם אני הרוברטו לנועה קירל שלי? האם הפכתי לאמא פושרית שחיה את התהילה דרך הילדה שלה?
אחרי שנים שבהן אני מקפידה להתעליין בהתנשואת על כל אותן אמהות-סוכנות שמסרסרות בילדיהן לקטלוג של פוקס תמורת תלושים, אני מגלה שהפכתי לאחת מהן. נכון, טרם השתופפתי עם הילדה באודישנים למותק של פסטיגל, אבל אני בהחלט בדרך לשם. ואפשר להאשים אותה? מהרגע שנולדה, אני דואגת לתעד ולצלם אותה ואז לשגר את התיעוד הזה לעוקביי בסושיאל, למען יתפעלו, יחמיאו וישאירו קומנט. לילדה היה האשטג עוד מלפני שהיו לה שיני חלב. במקום לשחק בברביות היא מתלבטת בין פילטרים. וגם אין לה בעיה שאנשים זרים ברחוב מחמיאים לה על יכולת הריקוד שלה בסטורי. אם כבר היא מגיבה בשאננות סטואית. "ברור שאתם מתים עלי" אומר המבט המוקפד שסיגלה לעצמה בהתקלות עם מעריצים "אני רוקדת מעולה".
אובר החשיפה כבר כל כך חלק מהיום יום שלנו, ששכחתי שהכל התחיל ממקום קטן וחשוך של התמודדות עם היום יום. בסופו של דבר, לגדל ילדים זו חוויה לא מקורית, משעממת לפרקים ושוחקת מאד. אף אחד לא שולח לך משאית עם מדליות על עוד אחר צהרים בגינה. אין מחיאות כפיים כשאת צריכה לגרד את שניצל ארוחת הערב מהרצפה. אבל כשתיעדתי את הרגעים האלה, כשסיגננתי אותם לסטטוס משעשע עם תמונה פוטוגנית, לפחות קיבלתי הכרה פומבית בהקרבה שעשיתי. ויותר מזה, קיבלתי הזדהות מחברותיי לקרב. שחיטת הפרטיות של הטף באותם רגעים, נראתה כמו מחיר זול לשלם עבור עוד לייק ותגובה בסגנון "יואו, כתבת בדיוק את מה שאני מרגישה".
אבל הנה, חמש שנים אחר כך והילדה מבקשת סוכן. כלומר, לא בדיוק סוכן, אלא ערוץ יוטיוב משלה, שישתווה לאלילה שלה: דיאנה. ילדה ממוצא רוסי שגרה בטירת דיסני ומתקתקת 46 מיליון מנויים בערוץ שלה. הילדה צופה בה בדבקות, מתניידת בעולם עם קורבט צעצוע ורודה (התאמה אישית) ודורשת גם. מילא זה, שעות הצפייה האינסופיות שלה בעולם הזוהר הביאו לשליטה מרשימה ברוסית. רק אתמול צווחה עלי מהסלון 'דוואי, דוואי' ואז גערה בי עם "אמא, כמה פעמים אני צריכה לקרוא לך? את לא מקשיבה לי!".
האם אפתח לילדה עמוד יוטיוב? כמובן שלא. למי יש את הזמן לסנן את כל הפדופילים של העולם. האם אמשיך לעלות תמונות מצחיקות שלה לרשת ואקווה שלא תטנף עלי לפסיכולוגית? כמובן. כרגע זה חזק ממני ויש גם מעריצים שצריך לרצות. אבל הנה אני מבטיחה פה, מקלדת על גבי מסך מרצד, כי אנסה למנן, להוריד ולהפחית את החשיפות שלה ברשת, עד שתבחר בכך בעצמה. לרוע המזל, אני גם זו שצריכה לבשר לה על השינוי בתוכנית העסקית ואני לא בטוחה שיש לי מספיק אומץ לעשות את זה. "ליה, אני לא פותחת לך ערוץ יוטיוב" בישרתי לה, אחרי שהגישה תוכנית עסקית ורשימת אורחים פוטנציאלית "ואני גם מורידה את הנוכחות שלך ברשת. זה עלי ילדה שלי, אמא עשתה טעות".הילדה נעצה בי עיניים באסרטיביות "בסדר אמא" ענתה כוכב נולד לאירוויזיון 2035 "אז מה להגיד לגיא פינס?"
ואם כבר אז כבר – הנה נעליים שנולדו כדי שיהיה אפשר לרוץ אחרי כוכבת רשת בהתהוות:
סניקרס ארו ג'ואנטה (זהירות, הן עלולות לגנוב את ההצגה)
