מאת יעל רוזנוולד יניב
בשנת 1992 שלח מארק ג'ייקובס למסלול התצוגה של פרי אליס, המותג ששכר את שירותיו רק שנתיים קודם לכן, את כריסטי טרלינגטון, נעמי קמפבל, טיירה בנקס וקייט מוס, כשהן נעולות סניקרס, אולסטאר'ס ו-באופן מתבקש לחלוטין- דוק מרטינס, ועטויות חולצות פלנל, מכנסי שק, סריגי סבתא ושמלות קומביניזון ממשי.
"גראנג' זה מ ח ר י ד!!!" סיכמה סוזי מנקס, שכבר אז הייתה אורים ותומים אופנתי.
הדבר הראשון שקרה בעקבות השקת הקולקציה, היה שבמותג פרי אליס הכינו לג'ייקובס ארגזי קרטון ומפה עם סימון הדלת הקרובה אליו ביותר.
"מה זה זה?" שאלו עיתונאי ומבקרי האופנה, כשהם מתכוונים לכך שאת הזבלה הזה הם יכולים לראות על נוער שוליים דל אמצעים, ואין לזה שום מקום בתצוגת-על נוצצת. הגבול בין הרחוב למסלול, ובין המעניין ויזואלית למכוער, אותגרו, וג'ייקובס זרע את הזרעים שיהפכו אותו למעצב אופנה באור הזרקורים עד לימינו אנו.
מאידך, באמת שלא כל מה שנראה היטב על קורט קוביין, קורטני לאב וקייט מוס, עובר ככה מהמם על כל איזה אחד או אחת אחרים ברחוב.
או אם לצטט את שר הורוביץ "נראה כאילו הם נפלו מהמיטה, זרקו על עצמם מכנסי-שק, לקחו את השיער השמנוני שלהם, בלעחס, ושמו עליו כובע הפוך, ואנחנו צריכות להתעלף על זה? לא נראה לי"
באמצע יולי, 1995, הוקרן לראשונה הסרט "קלולס", והביא לחיינו את שר, דיון, אמבר ופול ראד הלוהט.
ארבע שנים בילתה איימי הקרלינג, במאית הסרט, בבתי ספר תיכוניים ברחבי ארה"ב כדי לקלוט נכון את השפה של הצעירים האלה (ותודה על AS IF!). מאידך, כשהיא עמדה אל מול הצורך ליצור את הסגנון האופנתי של הסרט, ביחד עם הסטייליסטית מונה מיי, הן ביקשו להעניק לעולם כיוון מחשבה חדש על האופן שבו שנות ה-90 *יכולות להיראות*.
כדי לעשות את זה היטב, הן בחרו ליצור קוקטייל משלהן – שמו בפנים קצת שנות 70, עם סריגי מעויינים וחליפות מיני אחידות צבע, קצת שנות ה-20 של נעלי מרי ג'יין וגרביים עד מעל הברך, קצת אזאדין אלייה ("הוא, כאילו, מעצב ממש חשוב כזה") ותוכנת מחשב אחת ממש מגניבה שתקשור את הכל ביחד ותהפוך לנצח למשאת נפש של כל חובבת אופנה.
ההיצע בחנויות באותם ימים היה כה לא מספק, תקציב הסרט היה מוגבל למדיי והרפיוטיישן של הצוות – עדיין לא כזה שפותח הרבה דלתות. על כן, מרבית הפריטים היו בכלל פריטי וינטג' שנאספו בקפידה מחנויות יד-שניה ו/או צדקה.
במאי הצילומים, ביל פופ, באקט של גאונות, דאג שכל שילובי הפריטים האופנתיים יצולמו משל הייתה זו הפקת אופנה, ולא איזו קומדיית נעורים.
באמצעות כל אלה, ובשילוב של שחקניות ושחקנים מתודרכים עד רמת הניואנס, הפכה האופנה לשחקנית נוספת בסרט, כשהיא מצהירה בלי מילים, אבל גם בלי להתבלבל, על אופיין של הדמויות.
עבור אליסיה סילברסטון, המגלמת את שר הורוביץ, נבחרה מלתחה של צבעי בסיס (אדום, כחול וחליפה צהובה מושלמת) מחד, וצבעי פסטל רכים וחלומיים מאידך.
שר הורוביץ ונעלי הבובה של מיוז (ב-40% הנחה!)
חברתה הטובה, דיון מארי דוונפורט (סטייסי דאש), אחת ש"חייבים לתת לה בכפיים על הבחירות האופנתיות האמיצות שלה", מתהלכת בצבעי פוקסיה, הדפסים מנומרים ומלתחת כובעים מעוררת קנאה.
הנעליים של ג'פרי קמפבל מוצאות חיבור עם דיון דוונפורט
טאי פרייז'ר, הנערה החדשה בשכונה, בגילומה של בריטני מרפי, עוברת מהפך מגראנג' נטול זהות, לכאילו-שר-הורוביץ-לעניות נטול זהות גם הוא, ומתייצבת בסופו של דבר על גרסה פסטלית מרוככת לנורמקור שנות 90.
טאי פוסט-פוסט מייקאובר עם נעליים של מיוז (ב-40% הנחה)
איך אפשר לדעת שזה זה מאז ועד היום?
כי יותר משני עשורים לאחר מכן, ועדיין מעצבי על יוצרים קולקציות בהשראת, הפקות אופנה שנראות כמו וקליפים של ראפריות שהם הכי כאילו.
קולקציית אביב-קיץ 2013 של wildfox הייתה מחווה ברורה ומוצהרת לסרט; קולקציית אביב 2014 של אלכסנדר וונג (אחד שמודה רשמית ש"קלולס" הוא אחד הסרטים האהובים עליו) הציגה הציגה חליפות תואמות בהדפסי מעויינים; בתצוגת האביב של דולצ'ה וגבאנה צעדו דוגמניות בנעלי מרי ג'יין וגרביים עד מעל לברך; אפילו מסלולי תצוגות סתיו 2018 החזירו לחיים את המראה הקלולסי האייקוני עם חליפת משבצות צהובה אצל ורסאצ'ה, שרה בטגליה, מייקל קורס ועוד רבים אחרים.
עיצובים של שרה בטגליה (מימין) וורסצ'ה בהשפעה קלולסית
