מאת יעל רוזנוולד יניב
בשנת 1992 שלח מארק ג'ייקובס למסלול התצוגה של פרי אליס, המותג ששכר את שירותיו רק שנתיים קודם לכן, את כריסטי טרלינגטון, נעמי קמפבל, טיירה בנקס וקייט מוס, כשהן נעולות סניקרס, אולסטאר'ס ו-באופן מתבקש לחלוטין- דוק מרטינס, ועטויות חולצות פלנל, מכנסי שק, סריגי סבתא ושמלות קומביניזון ממשי.
"גראנג' זה מ ח ר י ד!!!" סיכמה סוזי מנקס, שכבר אז הייתה אורים ותומים אופנתי.
הדבר הראשון שקרה בעקבות השקת הקולקציה, היה שבמותג פרי אליס הכינו לג'ייקובס ארגזי קרטון ומפה עם סימון הדלת הקרובה אליו ביותר.
"מה זה זה?" שאלו עיתונאי ומבקרי האופנה, כשהם מתכוונים לכך שאת הזבלה הזה הם יכולים לראות על נוער שוליים דל אמצעים, ואין לזה שום מקום בתצוגת-על נוצצת. הגבול בין הרחוב למסלול, ובין המעניין ויזואלית למכוער, אותגרו, וג'ייקובס זרע את הזרעים שיהפכו אותו למעצב אופנה באור הזרקורים עד לימינו אנו.
