מאת יעל רוזנוולד יניב
“דברים רבים בעולם לא זכו בשם; ודברים רבים, גם אם זכו בשם, לא תוארו מעולם. אחד מהדברים הללו, הוא הרגישות – ללא ספק, מודרנית, גרסה של תחכום, אבל שונה ממנו – המתקראת בשם הפולחן "קאמפ"" (סוזן סונטאג, רשימות על קאמפ, 1964).
בשנות ה-60, עולם האומנות לקח את עצמו מאד ברצינות. ציירים הרהרו במשמעות החיים והמוות. כלומר, עד שהגיע אנדי וורהול, מוקף בחבורת יוצרים מלאת אירוניה וביקורת, ובכמה הדפסים של פחיות מרק ובננות העיף לכולם את הגבות. זאת בדיוק התקופה בה עבר הקאמפ משולי החברה, על קבוצותיה הדחויות, אל המיינסטרים.
