עם כתיבת שורות אלה הרדיאטורים עובדים כבר פול פאוור (לפחות אצלנו בירושלים), מה שאומר חורף, פוך, סרטים, תה וכמובן מוסיקה טובה. הקליפים שבחרתי לכם הפעם עומדים כולם בסימן אפי או קולנועי יותר מבחינה מוסיקלית.
הקטע הראשון שייך ל-Palace, להקה לונדונית חדשה בסביבה, שמזכירה לי לפרקים את קולדפליי בימיה הראשונים (לפני שהתמסחרו). פה הם עם שיר חורפי ומרגש וקליפ יפהפה שלא ישאיר אתכם אדישים:
את פטריק ווטסון המונטריאולי הכרתי לפני בערך 14 שנה, כשהוציא אלבום מופתי בשם Close to Paradise, אלבום שנוגן רבות בשופרא הירושלמית הראשונה, ברחוב הלל.
מאז הוציא הפסנתרן המחונן עוד חמישה אלבומים, הפיק והלחין עשרות מחזות ומוסיקה לסרטים, בקיצור,לא נח לרגע הבחור. הקטע הבא הוא מתוך אלבומו האחרון, שיר שישתלט עליכם משמיעה אחת, ראו הוזהרתם… אם תסתכלו דרך החלון בזמן שתאזינו לו תוכלו לראות חדי קרן רצים ברחוב, נשבע!
נשארים בקנדה: אל אלכסנדרה סטרליסקי, יהודיה מקוויבק שהיא גם פסנתרנית מחוננת, הגעתי דרך אותו פטריק. הם ככל הנראה מושפעים אחד מהשני כי סגנון הנגינה של שניהם מאוד דומה ומאוד סינמטי. היא נחשבת לפורצת דרך בתחום הנאו קלאסי ומתארת את סגנונה כציירת נופים. כשתשמעו, תבינו.
ממליץ בחום לראות ולשמוע את כל הדיסקוגרפיה שלה.
מקנדה עוברים לדבלין עם ה-Villagers, להקה שפועלת יותר מעשור, מופיעה בכל הפסטיבלים הנחשבים, מוערכת ביותר בברנז'ה, חיממה את Tindersticks ו-Elbow. פה הם עם שיר פגז מאלבומם החמישי והמעולה שיצא בשנה שעברה ומשום מה עבר לי תחת הרדאר. תאמצו לכם אותם, הם טובים:
לקינוח:
אם בא לכם לסגור את 2019 באירוע לפנתיאון עשו לעצמכם טובה, קנו כרטיס ל-Whomadewho הדניים, שמגיעים לקבל את 2020 כאן בבארבי, לא לפספס!
