זוגות | הרגל המעוטרת

כתבה: יעל רוזנוולד יניב

"כיצד פועלים תכשיטים על ולצד הגוף אותו הם מעטרים" מבקשים לבדוק במטרופוליטן הניו-יורקי בימים אלה, בתערוכה חדשה שנפתחה ב-12 בנובמבר.

"לאורך ההיסטוריה והתרבויות האנושיות השונות, שימשו תכשיטים כשלוחה של הגוף, כמקור להעצמה שלו. הם הדגישו, הגבירו, עיוותו את הגוף המעוטר, ובסופו של דבר – שינו אותו. תכשיטים הם רכיב מפתח בהתנהגות האנושית, בטקסיה, בחגיגות ובקרבות. בכל מקום, נראה כי הם מייצגים את שאיפותינו הנעלות ביותר", מצהירה ההודעה לעיתונות אותה פרסמו אנשי המטרופוליטן.

באירוע פתיחת התערוכה, מיצג מבוסס מבחר תכשיטים רב-תרבותי, חולק עפ"י חלק הגוף אותו מפארים הפריטים. אזור שלם הוקדש לעיטור הרגליים:

מלבד המיצג המרשים, מוינו 230 המוצגים לאגפים לפי נושאים: הגוף האלוהי, בו נבחן אחד מהקשרים העתיקים ביותר – הקשר בין תכשיטים לבין אלמוות (כולל סנדלי זהב ומעין שריון אצבעות מזהב, ששימשו במצרים העתיקה את אנשי האליטה בדרכם הנעימה יותר אל העולם הבא); הגוף המלכותי, שסוקר היסטורית את השימוש בתכשיטים כסממן מעמדי וחברתי; הגוף העילאי, שמציג את הרוחניות שבתכשיט, ואת יכולתו לזמן רוחות, לתקשר עם אבות קדמונים ולהעביר מסר לאלים; הגוף הפתייני, שמספר על מקומם של התכשיטים ברומנטיקה ותשוקה; והגוף הזוהר, כי – בואו, בסופו של דבר יש כאן פריטי יוקרה שהם פשוט קישוטים מפוארים.

"כדי להבין עמוקות את כוחם של תכשיטים", אומרת מלני הולקומב, אוצרת, "אין זה מספיק להתבונן בהם כפסל מיניאטורי. למרות שתכשיטים נמצאים בכל מקום, תרבויות העולם שונות זו מזו באופן בו הן בוחרות לענוד אותם על גבי הגוף. בהתמקדות באינטראקציה של התכשיט עם הגוף ובהיותו שלוחה שלו, התערוכה מביאה רכיב מפתח שהיה חסר עד כה במחקרי עבר".

במסלולי תצוגות סתיו-חורף 2018/19 הצעידו דולצ'ה וגבאנה, מיו מיו, גוצ'י ועוד רבים אחרים, את מיטב מחלצותיהם. העניין הוא שכבוד המחלצות במקומו מונח, אבל החגיגה האמיתית התרחשה קרוב יותר למסלול – שם הוצעדו נעליים מתוכשטות מפוארות אחת אחרי השנייה.

נעליים, במקום לדאוג לנוחות גופנית, משמשות כתכשיטים? כל פירמידת הצרכים של מאסלו מתערערת! Well, כשפירמידה אחת מתערערת – אחרת נפתחת.

כשהווארד קרטר פתח בשנת 1922 את קברו של תות ענח' אמון, לצד קללת מתים רודפנית, הוא מצא שם גם מבחר מרשים ביותר של נעליים מפוארות בכל מיני גדלים ודגמים. אפילו סנדלים אורטופדיים היו במלאי, כשהם מעוטרים בזהב, אבני חן, חרוזים ועור (מנעלים של פשוטי-עם באותה תקופה היו עשויים בעיקר מקש ופפירוסים).

גם הרומאים, אימפריה כהלכה, הבינו שהעניין עם הטוגות לא ישרוד לנצח (אלא אם מחשיבים מסיבות אחווה קלישאתיות בסרטים אמריקאים), והלכו על סנדלי גלדיאטורים שאפילו קייט מוס מחזיקה אצלה במלתחה. בכמה מבצרים של הצבא הרומי, נתגלו ברחבי העולם סנדלים פעוטים, טרום-הליכה אפילו, מעוטרים בסוליות מתכת. ככה – א. יש גרסת מיני-מי לסנדלים המדוגמים של אבא הגיבור השולטטטט, ו-ב. מתכת זה יקר, כולם יכולים לראות כמה יש לנו, בלי להציג את דו"ח ההכנסות האחרון.

גם ממשיכתה של האימפריה הרומית, האימפריה הביזנטית, בחרה לפאר את שליטיה במגפיים אדומים-סגולים (הצביעה הכי יקרה בשוק באותה תקופה), מעוטרים בפנינים. ככה זה כשההשראה שלך מגיעה מפרס וממקומות אקזוטיים שכאלה.

קפיצה היסטורית קלה. במאות ה-16 וה-17 הטכניקות שעמדו לרשותם של יצרני הנעליים הפכו מתקדמות הרבה יותר. נעליהם של מי שיכולים היו להרשות לעצמם הפכו פחות ופחות פרקטיות, ויותר כמו מופע ראווה של קישוטיות מוגזמת. נעליים עשויות משי או קטיפה, עוצבו כך שיתאימו בול לאאוטפיט. סרטים, פפיונים ותכשיטים מצאו את מקומם על נעליים גבוהות עקב של גברים ונשים גם יחד. עם נעליים כאלה, לא פלא שהומצאו גם פאטנים או פנטלופים, שהיו נעליים שנלבשו מעל כדי להגן על אלה המעודנות המקושטות שמתחת, אם במקרה-במקרה מישהי או מישהו יחשוב על לצאת מהבית.

במחזה "טום ג'ונס" מאת הנרי פילדינג (1749), טופף לו הגיבור בעודו נועל נעליים גבוהות עקב, מעוטרות אבזמי מתכת יקרה למחצה, אבני חן לקישוט – חובה, כמובן. בסוף המאה ה-18, הדנדים המטורזנים, לפני שנשבו בקסמן של נעלי האוקספורד, התהלכו בנעליים בעלות עקב אדום (לפרצוף שלך, לובוטן!) ומתוכשטות. אחרי כמה מקרי שוד נעליים לא נעימים בעליל, הטונים הטווסיים התמתנו קמעה.

המהפכה הצרפתית, ולאחריה התעשייתית, תרמו גם הן את חלקן במיתון הצעקנות המתוכשטת. ואם כבר פרקטיות, הרי שדי קשה לקפץ בין שוחות ולפגוע באויב כשאתה מנצנץ למרחוק. מלחמות עולם וזה.

גם אם הנעליים המתוכשטות לא לגמרי נעלמו מחיינו במאה ה-20, הרי זה שרק בשני העשורים האחרונים, הן עושות קאמבק רב-מערכתי כולל, מסנדלי האצבע ועד הסניקרס. כי אם כבר לצרוך מינימליסטי, לפחות שיהיה אקסטרווגנזה! הנה דוגמה מהקולקציה הטבעונית של NR Rapusardi, שמשתלבת בטבעיות עם תכשיט מהתערוכה:

מילה של ג'פרי קמפבל המלך לסיום: נעליים מתוכשטות זה Timeless!