החודש האחרון התחיל עם חזרה מפתיעה לשניים מהאמנים שתמיד הייתה להם פינה חמה אצלי בלב:
עם הראשונה, ננה צ'רי השוודית, נפגשתי לראשונה בשנת 1989 עם הלהיט הראשון שלה, באפלו סטנס ומיד התאהבתי. עשר שנים לאחר מכן פגשתי אותה על רחבת הריקודים של ה"ספייס" באיביזה, רקדנו יחד שעתיים!!!
ננה מעולם לא הפסיקה לעבוד ולשחרר אלבומים ולהיטים, השבוע שחררה את הסינגל הבא מתוך אלבום חדש שבדרך, סטייל אף פעם לא היה חסר לה…
את לני אין צורך להציג, אצלי הוא חקוק חזק בלב בעיקר בגלל אלבום הבכורה שלו וזה שאחריו. כל מה שהוא הוציא לאחר מכן פחות דיבר אלי.
לכן, כשניגשתי לשיר החדש שלו באתי ללא שום ציפייה, אבל כבר בדקה הראשונה הבנתי שטעיתי: שיר פצצה, קליפ פשוט וטונות של כריזמה, נקווה רק שיהיו עוד פנינים כאלו בקנה:
את דייב היינס המפיק / רקדן / זמר ומה לא הבריטי, הכרתי עם אלבום הבכורה שלו שיצא לפני שנתיים בערך, אז כל מבקרי המוזיקה יצאו מגדרם כדי להכתיר אותו כיורשו של פרינס, לא פחות. לדעתי אין צורך להיסחף, אך יחד עם זאת הבחור באמת מוכשר ויוצר מן סאונד אייטיזי ייחודי עם נגיעות של סול ואר נ' בי שלא שומעים הרבה היום.
הקטע הבא יצא ממש בשבוע שעבר וממשיך את הקו המוזיקלי מהאלבום הראשון.
וקבלו אותה – תת הפינה החדשה בתוך הפינה – "שופרא זוכרת":
בכל פעם אבחר באמן או אמנית שההשפעה שלהם ניכרת עד עצם היום הזה על עולם המוזיקה.
לפינה הראשונה בחרתי בביג מאמא ת'ורנטון, זמרת רית'ם אנ' בלוז אגדית שקצת נשכחה בין כל השמות הגדולים (בילי הולידיי, נינה סימון, אלה פיצ'גרלד וכו').
Enjoy.
