אז אחרי שדמיאן ג'וראדו הבריז לנו ופסטיבל מטאור סיפק כמה רגעים שמימיים, חזרתי כדי לספר לכם על אהבה חדשה – The Blaze.
את שני בני הדודים הצרפתים הכרתי דרך איזה וידאו קליפ מהמם שתפס אותי מהגרון, מיד הבנתי שלא רואים דברים כאלו כל יום. השניים, לפני היותם מוזיקאים ומפיקים הם קודם כל אנשי קולנוע. את הקליפים שלהם הם מביימים בעצמם ואת הראשון עשו בתקציב של 100 דולר בביתו של אחד מהם בבריסל!
המוזיקה שלהם היא אלקטרונית אבל עם טונות של רגש ונשמה, כשמעליה מרחף קול של דאב / רגאיי, שילוב קטלני.
בכל הקליפים המוטיב החוזר הוא חבר'ה צעירים, לרוב גברים, עם סיפור שהצופה מחליט לאיזה כיוון לקחת אותו. תמיד עם רגש, מאוד אמוציונלי, משאיר המון אימפקט.
הכתבה הזאת ממחישה שזה לא סתם איזה באז חולף, אלא משהו יותר רציני והוא כאן להישאר, אפילו הניו-יורק טיימס כתבו על התופעה.
יאללה, שימו פליי:
את אחד הקליפים הם צילמו באלג'יר, לכן זה זרק אותי ללבנון – לסולנה של להקת משרוע ליילה, חמד סינו, שהשתתף במופע של רביעיית אריק טרופאז בשיר let me go, ביצוע מהמם ביופיו:
שופרא זוכרת
הפעם אני רוצה לדבר על קארן דלטון, זמרת פולק מוכשרת אשר הסתובבה בויליג' עם בוב דילן בסוף שנות ה-60 ומשום מה חלפה תחת הרדאר.
קארן הוציאה שני אלבומים בלבד, שניהם לא זכו להצלחה באותה התקופה אלא רק כארבעה עשורים לאחר מכן, כאשר יצאו מחדש וכל זמרות הפולק המובילות עשו קאברים לשיריה.
בוב דילן הוא אחד ממעריציה הגדולים ולא סתם היא כונתה "בילי הולידיי של הפולק" – כשתשמעו את קולה תבינו.
לאחר מספר שנים של הופעות היא התמכרה לסמים קשים, חיה ברחובות ולבסוף מתה ממחלת האיידס בשנת 1993.
מומלץ בחום להאזין לכל הדיסקוגרפיה שלה, בינתיים הנה טעימה קטנה:
Enjoy
