איירה: עינב וייסמן
הפינה המאוירת שלנו חוקרת סמלים ויזואליים – בכל פינה נבחר חפץ אחר מסביב לגלובוס ונבדוק את האלמנטים שהכי מזוהים איתו. והפעם, הנושא האהוב עלינו בעולם כולו – נעליים. איך בעצם לא חשבנו על זה קודם?
1.נעלי פלטפורמה מאנצ'וריות
המנצ'ורים הם קבוצה אתנית שמקורה בצפון מזרח סין, על גבול רוסיה, והם אלו ששלטו בסין מהמאה ה-17 עד סוף המאה ה-19. כמו בסין העתיקה, גם במנצ'וריה רגליים קטנות היו סטנדרט של יופי נשי אבל לפחות שם לא נהגו לקשור רגליים. במקום, הם השתמשו בנעליים שיצרו אשליה כזאת באמצעות פלטפורמה גבוהה, שגרמה לנשים ללכת בצעדים קטנים. יתרון נוסף – הגובה של הפלטפורמה עזרה לנשים המאנצ'וריות להיראות גבוהות יותר מהנשים הסיניות ובכך לבסס את המעמד של המאנצ'ורים ככובשים ובעלי הבית החדשים בסין.
2.נעלי אלבארקאס ממחוז קנטבריה בספרד (Cantabrian Albarcas)
נעלי עץ (המכונות Clogs) הן נעליים עתיקות שמקורן בימי הביניים באירופה. באותה תקופה העץ היה תחליף זול לעור, ולכן נעלי עץ היו פופולריות במיוחד בקרב איכרים ובני המעמד הנמוך. מכיוון שהנעליים לא יכולות לשנות את צורתן בהתאם לתנוחת הרגל ותנועות מסוימות בהן הופכות למאתגרות במיוחד, סנדלרי התקופה שברו את הראש איך לאפשר תנועה נוחה יותר בתוכן. לנעלי האלבארקאס למשל, יש קימור באזור האצבעות ושלושה מעמדים מתחת לסוליה, מאפשרים הישענות יציבה במגוון תנוחות.
3.נעלי צ'ופין מימי הביניים (Chopines)
זה אמיתי לגמרי. בימי הביניים המאוחרים הערים הגדולות נהיו צפופות והרחובות לא היו נקיים, בלשון המעטה. בונציה, בנות המעמד הגבוהה נהגו לנעול נעלי רחוב מוגבהות על מנת להתרחק מהלכלוך והרטיבות של המדרכה. ההגבהה הפכה להיות סוג של סמל סטטוס והצ'ופינים המוגזמים ביותר הגיעו עד לגובה של חצי מטר. ואיך הולכים עם זה? לא בדיוק הולכים, בשביל זה היו להן משרתות.
4.נעלי ג'וטי מהודו (Juttis)
נעלי ג'וטי הן נעליים הודיות משקורן בחצר המלכות של האימפריה המוגולית (Mughal), שליטי הודו בין המאה ה-16 למאה ה-19. באותה תקופה רוב נשות המעמד הגבוה נהגו ללכת יחפות אך נשות החצר במעמד הגבוה ביותר נהגו לנעול נעלי ג'וטי. כיום אפשר למצוא אותן בגרסה נשית או גברית והן עדיין נפוצות באירועים רשמיים, חגיגות וחתונות.
5.נעלי העקב של המלך לואי ה-14
ההיסטוריה של נעלי העקב הולכת הרבה אחורה (כבר ראינו פה כמה סימנים). בעבר, הן היו שייכות לאופנה הגברית ומקורן בכלל מעולם הרכיבה על סוסים. באירופה של ימי הביניים המאוחרים רכיבה על סוס סימלה את המעמד הגבוה ונעלי העקב איפשרו למקם את כף הרגל באופן בטוח בארכוף. לואי ה-14, מלך צרפת, היה מהראשונים לנעול נעלי עקב גם כסמל סטטוס וסמכות, כנראה בגלל הגובה הנוסף שהקנו לו. בתקופתו הפכו העקבים לפופלריים בקרב גברים ונשים, כאשר הגובה הוגבל על פי המעמד החברתי – לאיכרים הותר עקב נמוך ולאצולה עקב גבוה. מאוחר יותר, עם התפתחות אסכולת הנאורות באירופה, גברים רבים נטשו את העקב היות והוא סימל עבורם סמל לסדר הדכאני הישן.
6.נעלי סטילטו של כריסטיאן לובוטין (Christian Louboutin)
הנעליים עם הסוליה האדומה הן סימן היכר של המעצב הצרפתי. לפעמים נראה כאילו היו פה תמיד אבל למעשה הן הושקו לראשונה ב-1993 ומאז הופיעו באין-ספור סרטים, סדרות ואירועי שטיח אדום. כשלובוטין סיפר על תהליך העיצוב הוא העיד כי הסקיצות היו נפלאות אבל במודל התלת-מימדי היה חסר לו משהו. ברגע של ספונטניות הוא חטף את לק הציפורניים של העוזרת שלו והחל לצבוע את הסוליה בעזרתו. מסתבר שתוספת של צבע אדום היה בדיוק מה שהנעל הייתה זקוקה לו.
7.סניקרס ארו Aro
כן, הן משלנו! ואיך אפשר שלא? אז נכון, סניקרס Joaneta של Aro (אנחנו עברתנו את השם ל"ג'ואנטה" למרות שנכון יותר להגיד "חואנטה") מזוהות עם שופרא, אבל ההיסטוריה הפרטית שלהן מתחילה בברצלונה, עיר האם של ארו וההשראה לעיצוב. ובאמת, הצבעוניות והקלילות שלהן מביאה לידי ביטוי את תחושת החופש ושמחת החיים הידועה של הקטלונים (וגם שלנו). ובכלל, חדי העין אולי שמו לב שאלו הנעליים שנועלת פנלופה קרוז ב"ויקי כריסטינה ברצלונה".
הנעליים מגיעות גם בגרסה טבעונית ובעשרות שילובי צבעים, ככה שגם כשאנחנו כבר בטוחים שראינו הכל, מגיע עוד קיץ והן שוב מצליחות להפתיע אותנו. לא יאומן.
8.נעלי "ארמדיל" של אלכסנדר מק'קווין (Alexander McQueen)
הנעליים המשונות של אלכסנדר מק'קווין דומות לארמדיל מגולגל בכדור או צבט של סרטן. את ההשראה הוא קיבל כאשר הרהר בהשלכות של שינוי האקלים, הקרחונים הנמסים וסכנת השיטפונות הצפויה לפקוד אותנו בעקבותיו. הוא תיאר עולם פוסט אפוקליפטי בו האנושות חיה מתחת למים ועיצב נעל שגורמת לנועלת להראות כמו שילוב של אדם ויצור ימי כלשהו.
9.טאבי יפני (Tabi)
הטאבי הוא עיצוב יפני המתאפיין בהפרדה בין הבוהן לשאר האצבעות על ידי חריץ עמוק בנעל. מגפי טאבי (נקראים גם ג'יקה-טאבי) הם מגפיים נוחים במיוחד והם חלק בלתי נפרד מהמלתחה של בעלי מקצוע רבים ביפן, כולל חקלאים, גננים ואנשי צבע. למעשה, אחד מסימני ההיכר של חיל הנחתים היפני (ה-SNLF) במלחמת העולם השנייה היה מגפי טאבי כבדים. בשנים האחרונות, בעיקר בזכות בית האופנה הצרפתי Maison Margiela, גזרת הטאבי קיבלה עיצוב חדשני ומודרני יותר ואף הפכה לסוג של טרנד.
