כתבה: הילה רגב
האישה שעומדת מאחורי בתור לכספומט לא התכוונה לגהור עלי. אני רואה את זה במבט המבוהל שלה. היא קראה עכשיו משהו בסלולר, בטח איזה פוש מוואינט שהודיע על קריסה כללית של המשק ומעדה לתוך המרחב האישי שלי בגסות שכזו. כמעט מרפרפת עלי עם הג'קט הכעור שלה מאסוס והאיילינר הלא סימטרי. "קחי צעד אחורה בבקשה" אני רושפת עליה כאילו הייתה שליח של וולט בעיירה איטלקית "ההוראות הן לפחות שלושה מטרים אחד מהשני ואת נושמת עלי". האישה מתכווצת וחוזרת למלמל למסך. אני מוציאה את השטרות מהמכשיר, אחרי שאני מעבירה עליהן אלכוג'ל ומגבון וממשיכה הלאה, מאושרת. שנים אני מטפחת בהסתר אישיות סוציומטית- אינסנטית. שונאת אדם ונוזלי גוף של אנשים אחרים. והנה, מגפה עולמית אחת קטנה וההתנהגות שלי הפכה מלא לגיטימית לראויה להערצה.
