שופרא אוהבת | בוגרי בתי הספר לעיצוב משתלטים על חלון דיזי

רבות עוד ידובר וייכתב על 2020, השנה ששינתה לכולנו את התוכניות. יש את הקולנוע שלא ראינו מבפנים כבר חודשים (ואנחנו מתגעגעים) או את הרגע הזה בדרך לדיוטי, שלא כיכב בסטורי השנה (מתגעגעים פחות). אבל זה לא נעצר שם, מי שעוד נפגע מהתקופה הן תערוכות הבוגרים של בתי הספר לעיצוב – התערוכות התקיימו באופן מצומצם, והסטודנטים, שעבדו כל-כך קשה על הפרויקטים לסיום הלימודים נשארו עם המון עבודות יפות ובלי מקום להציג אותן לקהל הרחב. וזה חבל, כי הושקע פה טון של מאמץ ויש כמויות בלתי נדלות של כישרון ומוטיבציה שרק רוצים לפרוץ אל העולם שבחוץ. אבל העולם הזה כרגע נשאר בבית.
לא בא לנו לוותר על הבוגרים האלו. מגיע להם להיחשף. מגיע לנו ולשאר הקהל לראות את הפרויקטים האלו. לכן, בשבועות הקרובים נציג עבודות נבחרות בחלון הראווה של החנות שלנו בדיזינגוף 108 – בכל שבוע עבודות חדשות – תוכלו להתעדכן כאן או פשוט לקפוץ לבקר.

אז שנתחיל?

שבוע 4

פתיחה: 8/10/20

 

׳׳DIS -DIS-DIS׳׳, פז בן ארי, אופנה, בצלאל

בהנחיית ירון רונן

על הפרויקט:

"הפרויקט שלי עוסק בתופעות של הפרעות קשב. בגיל צעיר אובחנתי עם דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה והפרעות קשב. הפרעות קשב הן תופעה שכיחה באוכלוסייה, אך באות לידי ביטוי באופן שונה אצל כל אדם.

הקולקציה משקפת את ההתמודדות האישית שלי ואת שיטות העבודה שסיגלתי לעצמי. כמקור השראה חזותי התייחסתי לקוביזם, זרם אומנות שהתאפיין בפירוק והרכבה סימולטניים.

בחרתי לעבוד בג'ינס שהשימוש בו שכיח כביטוי לשכיחות של הפרעות הקשב. אני מפרקת פריטי ג׳ינס לחלקים בגדלים שונים באנלוגיה לרצף מחשבות תזזיתי ומחברת אותם באופן אינטואיטיבי למשטח רציף שמשמש כחומר גלם לקולקציה."

טכניקות: פירוק והרכבה רנדומליים של פריטי ג'ינס משומשים

חומרים: ג׳ינס 'יד שניה', שאריות ג'ינס מפרויקטים קודמים, בד דנים  

מעניין? דברו עם פז:

Paz220794@gmail.com

אינסטגרם: pazben_ari@

 

׳׳מצד שני׳׳, עומרי רזניק , עיצוב תעשייתי, המכון הטכנולוגי חולון HIT

בהנחיית אילון ערמון

על הפרויקט:

הפרוייקט בוחן מחדש את השימוש בטכניקת הקדרות ומייצר שילוב בין טכניקה מסורתית לתעשייתית.  על ידי פיתוח תבנית ייעודית המתחברת אל האובניים הקדר מייצר כלים בשפה חדשה, המשלבת את שתי הטכניקות ויוצאת כדים בעלי שני פנים. אף כד אינו זהה לאחר,השילוב מבליט את עבודת היד של האמן אל מול יכולותיה של התבנית. 

מעניין? דברו עם עומרי:

Omrir156@gmail.com

אינסטגרם: omrireznik@

 

שבוע 3

פתיחה: 24/9/20

׳׳גן עדן׳׳, נועה טרלובסקי, עיצוב אופנה, שנקר

על הפרויקט:

"בקולקציה ״גן עדן״ אשכיח מכם את המציאות העגומה של היום יום שלנו בצלילה אל תוך הזיכרון המאושר ביותר שלי מהקיצים שביליתי בגינת הקקטוסים הפראית של סבתי בערד.

סבתי העריצה את הצמח הדוקרני, את הארכיטקטורה שהטבע יצר, זה היה מפעל חיה, העולם הקסום הזה שיצרה בחצר.

הגינה הזו היא הבאר שלי להשראה, במהלך העבודה על מערכות הלבוש דגמתי מהגינה צבעים, טקסטורות, צורות וסיפורים אשר באים לידי ביטוי בקולקציה קאמפית מלאת הומור וגם עצב.

פרטי הלבוש בקולקציה הנם פרטי לבוש מוכרים לנו שעוברים דרך נקודת המבט התיאטרלית שלי על העולם, ג׳קט ג׳ינס שהצמיח קקטוסים סרוגים,

מכנס שגידל קוצי פרנזים נוצצים או שמלה שפרחו עליה פרחים, הם חלק מהבגדים הפשוטים שלקחתי מתמונות עבר חלוציות של סבתי אשר יחד צמחו דרך הפילטר שלי ומרכיבים קולקציה של מערכות לבוש שביחד יוצרות את נוף ילדותי הצבעוני והקסום.

אני רוצה לעודד את חברי הישראלים לבטא את עצמם בססגוניות והגזמה,

להעיז ולא לפחד להיות גרנדיוזים, לצאת מהמסגרת המרובעת, להרחיב את הפלטה הצבעונית בארון, חשוב שנשטוף את הרחובות בצבע ובאישיות שלנו,

בימים מתוחים אלו במדינה ובעולם אני רואה חשיבות עליונה בביטוי עצמי מכף רגל ועד ראש."

מעניין? דברו עם נועה:

אינסטגרם: @noatarlovsky

מייל: n.tarlovsky@gmail.com

קרדיטים נוספים: 

Makeup – @michal_neiger_makeup

Nails – @artatyourtips

Models: yaelzadok@, @mayasheffer, @achinoamgelbfish, @omerps,  @yuvalevyuvalim

 

׳׳גוף לגוף׳׳, דביר בן טל, המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל

בהנחיית:  יעל עצמוני

על הפרויקט:

"תעצמו עיניים

תיגעו

תקשיבו

תחושו

הידיים הם העיניים שלי, אני מנהל ׳׳דיאלוג׳׳ עם הגלגל.

אני יוצר את המבנה הכללי של הגוף אבל הרטיבות של החומר והסיבוב של הגלגל נותנים לכל גוף

אופי שונה, מבנה שונה ותזוזה שונה.

שפת הכלי תמיד תחזור למרכז בכדי לקבל עליו חלק חדש, כך שלא משנה כמה הגוף רוקד ויוצר

שפה משלו תמיד שפת הגוף תחזור לאמצע, כך שהשליטה בגוף לעולם לא נאבדת."

חומרים: טרקוטה חמר צהוב, חמר אפור, סליפ שחור וסליפ אפור.

טכניקה: אובניים.

מעניין? דברו עם דביר:

אינסטגרם: dvir_bental@

מייל: dvirbental@gmail.com

 

שבוע 2

פתיחה: 10/9/20, סגירה 24/9/20

"תכולה = כל מה שבפנים" סנדרה ברון, המחלקה לצילום, מנשר

על הפרויקט:
"נולדתי וגדלתי בפורטוגל. עליתי ארצה בגיל 28 והתגיירתי. הנושאים שמעסיקים אותי קשורים בהגירה וזיכרון, בגעגועים, באובייקטים מסורתיים שאוצרים בתוכם היסטוריה ובגוף הנשי – שאלות הקשורות למסורת, זהות ולכוחו של האובייקט להגדיר את בעליו.
אני בודקת את מושג ה׳׳בית׳׳ לעומת הניגוד שלו – ה׳׳אלבית׳׳; אני מנסה לקשר בין בית ומה שממלא אותו, לבין הזהות שלי ומה שממלא אותי. דרך הצילום אני בוחנת את מקומי כזרה כאן בארץ. מדיום הצילום מאפשר לי לבדוק גם אופציה של זהות חדשה ושייכות אחרת.
המיצב ׳׳תכולה = כל מה שבפנים׳׳ מכיל תצלומים, אובייקט תלת ממדי ועבודות מחומרים נוספים כמו קרטון, מסקינטייפ ואור. האובייקט המרכזי הוא הסרוויס של אמי שהיגר אתנו מהבית בפורטוגל. סרביס זה היה סמל של בית טוב ומשפחה יציבה".

מעניין? דברו עם סנדרה https://www.sandraabaron.com/

 

׳׳דימונה נצרבת בשמש׳׳, טל מרציאנו, המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר

על הפרויקט:
סדרה טקסטילית המשרטטת דיוקן של העיר דימונה דרך שני מישורים – הזיכרון של הבית ונוף ילדותי, והתייחסות לעיר כעיר פריפריאלית במדבר.
הפרויקט מציע פרשנות חדשה למבנים בעיר, שמכילים את מטענה, דרך ביטויים של זיכרון וגעגוע.
הטכניקה של ביצוע הדימויים היא ציאנוטייפ – הדפס שמש – כביטוי לשמש החזקה שמאפיינת את העיר, לצד הצבע הכחול המשמש ניגוד למדבר.

מעניין? דברו עם טל https://www.talmarciano.com/

 

שבוע 1

פתיחה: 3/9/20, סגירה 10/9/20

׳׳האמינו יום יבוא׳׳, אלעד אורן, תקשורת חזותית, שנקר

בהנחיית רגב קונטס ורוני עזגד

על הפרויקט:

סדרת כרזות המציגות מציאות חלופית דמיונית בהתייחס לשבע מלחמות ישראל המשתנות בהתאם להקשר של שמן וזמנם של הזיכרונות, הסיפורים והתקופה.
הכרזות מציעות מחשבה חלופית לשאלות כמו-
״מה אם לא היו מלחמות?״
״מה אם היה יותר שיתוף פעולה אזורי?״
״איך היה נראה עולם שבו היו יותר אירועי תרבות, ספורט, קדמה ופיתוח?״
המקום לא משתנה, וגם לא האנשים, אבל התוצאה שונה, ואולי גם יכולה להיות שונה בעתיד.

הדימויים המאוירים המופיעים מתייחסים לאירועי התקופה, זיכרונות המלחמה, סמלים ואיקונות, ההיגיון הגיאוגרפי, והרעיונות המשותפים בהיפוך אוטופי המתקשר עם המציאות הכתובה. הכרזות מציגות סיפור בדיוני בהקשר למלחמה שאותה הן מחליפות, ומתקיימות בעולם על זמני, נטול חוקים והיגיון, פרט לזה שהן יוצרות לעצמן.

מעניין? דברו עם אלעד: eladoran@gmail.com

 

׳׳העיר שלי היא חדר פלאות׳׳, אירה אסתרין, עיצוב טקסטיל, שנקר

בהנחיית יערה פרי ושירה שובל

על הפרויקט:
"קולאג' צבעוני של חפצים עזובים במרחב העירוני, מתורגם לבד-רץ רב שימושי. חדר פלאות הוא אוסף חפצים מקטגוריות שונות, ללא קיטלוג ברור, שמספר על המסתורין והיופי בעולם שסובב אותנו ומשקף את עולמו הפנימי של האספן – מה חשוב לו, מה נבחר לייצוג.
אני משוטטת בעיר ומלקטת חפצים עזובים. האיסוף מחזיר לחפצים המושלכים את ערכם והם מהווים את אבני הבניין של העבודה.
אני מצלמת וסורקת את החפצים, מדפיסה ברשתות פתוחות מקצבים אורבניים מופשטים, ויוצרת קולאג'ים הומוריסטיים, להדפסה על בד בשילוב טכניקות של דפוס דיגיטלי ודפוס רשת ידני.
הבד שנוצר הוא חדר הפלאות שלי, מגלם בתוכו את השפע הבלתי נגמר שיש בעיר.
מהבד אפשר לגזור ולתפור חולצה, לפי סימון גיזרה המופיע כחלק מהקולאג׳, או ליהנות ממנו באופן אחר.
תהליך היצירה, שסופו המעבר בין החפץ הגשמי לבד מודפס, מאפשר לשמור על ערכו של החפץ, בלי להצטרך להחזיק בו בפועל".

מעניין? דברו עם אירה:
אתר: iraest.com
אינסטגרם: iraest_textile_design@
מייל: iraestrin@gmail.com